חשבתי הרבה איך בדיוק לנסח את הפוסט הזה, על היתרונות והחסרונות של להיות טייל (==תייר) ספורטאי. לא שלרוב יש לנו ברירה, כי בניגוד לכל מיני סוגי תיירים, לספורטאים יש התמכרות. אם לא נעשה קצת משהו, איזה פמפום לב פשוט, יש מצב שכל מצב הרוח יפגע. כל אחד ומידת ההתמכרות, כמובן, אני יודע שאחרי שלושה ארבעה ימים, אני עלול להתחיל להיות מסוכן.
לא שיש לי כאן הרבה קוראים שהם לא ספורטאים, אבל אם כן – תחשבו על טיול, נאמר, בלי קפה. בכלל. אהה.
מבחינת מדע הספורט, דרך אגב, אחרי שלושה ימים בלי ספורט הכושר שלכם מתחיל להפגע. זה הכל. אם אתם רוצים לשמור על זה לעוד שבוע שבועיים, 20-30 דקות של אימון חזק – דופק גבוה, אנאירובי, פעמיים שלוש בשבוע יכולות להשאיר אתכם איפה שאתם. בנסיעות עבודה, במיוחד, חשוב לזכור את זה. ולא לאכול כמו שאתם רגילים, שמנמנים.
אז מצד אחד הספורט נותן לנו מכת כוח חדשה כל יום. זו אחת הסיבות לקום בבוקר, לפחות ב5, או ב6.. זה אחד הדברים שמושכים את הראש שלנו למקומות אחרים לפעמים, לחלום על הריצה הבאה, הרכיבה של סוף השבוע, הטיול לחו”ל, החברים.
אבל מצד שני, הוא נלחם קשות על תשומת הלב למשפחה, לחברים הלא ספורטאיים, ולחיים – כשאנחנו לא עוסקים בספורט – כמו בטיול בחו”ל. כמובן שאני לא מתכוון לטיול רכיבה, או סקי, או נסיעה לצורך תחרות, ברור, נכון?
למזלי אני גם רץ. זו אחת הסיבות שאני אוהב ריצה – בניגוד ל, כמעט כל דבר אחר בעצם, היא כל כך זמינה. בכל מקום, כמעט בכל מזג אויר. בלי הרבה ציוד, בלי הרבה בלגן. כמעט בכל טיסה שלי, חצי מהציוד הדל שאני סוחב איתי הוא ציוד ריצה – נעליים (תופסות הרבה מקום בתיק!), מכנסיים, חולצה, כובע, גרבי ריצה, מד דופק (שזה גם גהGPS בשביל לראות את הריצות כשאני מגיע לארץ, וגם שעון בשביל לדעת כמה זמן אני רץ, אחרת אין לי מדד, פחות בשביל הדופק) – זה בערך זה. אם היעד הוא מקום קר, אז מעיל גשם, חולצה ארוכה, וכו’ – אבל לא משהו רציני. כובע צמר וכפפות אם רצים בשלג.
המשמעות היותר גדולה היא תשומת הלב. למצא מסלול כשאתה מגיע למקום חדש, לחפש חנויות שיכולות לכוון אותך למסלולים יותר מעניינים (במלון לרוב לא יודעים, אז צריך לחפש חנויות ריצה, אופניים, או ציוד למטיילים), לקום מוקדם בבוקר (בלי להעיר אף אחד – ז”א להכין הכל בצורה מאוד מסודרת בלילה, השכנים שלך באו לטייל, לא לקום ב6 בבוקר) – כדי להספיק לחזור מהריצה ולא לפגוע ברצף של הטיול, להסתדר עם הבגדים הרטובים (שאמנם מתייבשים מהר, אבל תכניסו חולצה ספוגת זיעה לתיק, לא יצא משהו טוב מזה אחרי הצהריים). אם הנסיעה היא נסיעת עבודה בעיר – חדר כושר, שעות פתיחה, וכו’ – הכל חשוב. בשורה התחתונה – תשומת לב.
אבל יש גם דברים טובים. הריצה מאפשרת להגיע מהר למקומות שאולי לא הייתם מגיעים אחרת – פשוט לטייל תוך כדי ריצה. אל תשכחו שאתם בחופש – הריצה היא כיף, ולא אימון בהיכרח. לרוץ בשבילים לא מוכרים, לבחון, להסתכל. לפעמים תראו דברים שרק המקומיים רואים. אתם מכסים הרבה מאוד שטח בריצה, תנצלו את זה – אבל בזהירות. אתם לא רוצים להאבד בהרים – אם אתם לא מכירים טבע פרוע, תכבדו אותו. ההמלצה שלי – תתכננו ריצה שאתם יכולים לעמוד בה די בקלות (לדוגמא, אני מתכנן על ריצות של שעה לערך, ואין לי בעיה אם הריצה תגיעה לשעה וחצי או אפילו שלוש), רוצו חצי זמן ואז רוצו חזרה. במקרה הרע תרוצו קצת פחות ממה שתיכננתם. במקרה הטוב – קצת יותר.
אז כמה דברים לחשוב עליהם אם הספורט הוא חלק מהחיים שלכם ואתם יוצאים לטיול:
- ביגוד – להכין מראש, את הציוד הטוב ביותר שיש לכם – שמתיבש מהר, שמתקפל טוב, שמתאים לכל שטח (ריצת כביש, ריצת שטח).
- ביגוד – לכל מזג אויר. שימו לב שבחו”ל, בעיקר באירופה וארה”ב, מזג האויר משתנה במהירות, לא כמו בארץ. יכול להיות יום חם ויום קריר, חמסין וכמה ימים אח”כ גשם. כמעט תמיד איזו חולצת חורף לפחות, כובע, וכדומה.
- אם אתם רצים בטבע – כבדו אותו. הטבע בהרבה מקומות בחו”ל פרוע – זה לא צחוק. אנשים נעלמים, נהרגים, על אמת. כשהייתי בניו זילנד מישהו יצא מהאוהל להשתין בלילה, ולא חזר. לא מצאו את הגופה שלו, שכנראה נסחפה בנהר. כשהייתי בארה”ב מישהי נעלמה בגבהות השחורות, מצאו אותה מיובשת אחרי ארבעה ימים (מתה, דרך אגב). וכו’. זו לא ישראל, שמקסימום הולכים שעתיים ומגיעים לאיפושהו.
- אם אין לכם הרבה זמן – תנו 20 דקות בכל הכוח. זה ישאיר לכם את הכושר, יפמפם מספיק אדרנלין בשביל ההתמכרות, ויספק את הפסיכולוגיה. יעיל במיוחד בנסיעות עבודה ונסיעות עם משפחה שלא רוצה שגם בחופש תעלמו להם כל הזמן.
- ספורט הוא חלק מהחיים שלכם, יותר מתחביב וקצת פחות מצורך, כמו אוכל או שינה טובים. נסו להסביר את זה, ולתכנו את הטיול ככה שהוא מאפשר קצת זמן לספורט בלי להפריע יותר מדי לזרימה.
- אל תשכחו שאתם מטיילים – אל תנסו להתאמן כמו שאתם בבית.
- נצלו את הריצה לא לאימון, אלא לטיול נוסף. שונה. חוויתי.
