ריצה יחפה – 6 ק"מ ראשונים

הרשת (לפחות בתחום הריצה..) רועשת לאחרונה בטרנד הריצה ויש הרבה מאוד דיבורים על שינוי בתפיסות הריצה הקלאסיות – הרבה מהדברים שכתבתי עליהם בסגנונות ריצה והתאמת נעל – ומחשבות על ריצה המשתמשת בחלק הקידמי של כף הרגל. הניאטרלים ביותר מדברים על ריצה חופשית, טבעית ויחפה – תוך שימוש בכרית כף הרגל בעיקר כמשטח נחיתה. תאוריות כאלה ואחרות צומחות, כמו הpose והchi, שאני עוד אתייחס אליהן בפוסט עתידי.

הקונספט העיקרי המשמעותי (אם אני מתעלם בקשר עמוק לטבע, אנרגיות וכאלה) הוא שהעקב לא נועד לספוג זעזועים משום שהוא עצם אחת גדולה, בניגוד לשאר עצמות כף הרגל המאפשרות פיזור אנרגיה בשעת אימפקט, ומלעשה שהטכנולוגיה בנעליים גורמת לנו לרוץ בצורה שונה כשהעקב נוחת קודם כל על הריצפה – מה שאמנם טוב יותר לכף הרגל עצמה אך כנראה מעביר הרבה מאוד אימפקט לברך ולגב התחתון. הרעיון הוא לרוץ בנטייה קדימה יותר, בצעדים קטנים ומהירים.

יש גם נעליים שתומכות בשיטה – ניוטון שהגיעו לאחרונה לישראל, וכמה סוגי נעלי רגל מיוחדות שעדיין לא הגיעו לכאן. אבל הקלאסיים מדברים על ריצה יחפה. שאני לא אנסה?

למדתי את העקרונות, קראתי, והחלטתי לנצל יום שימשי ונעים, וכן יום בו אין לי תוכנית אימונים, לריצה זריזה של 6 ק"מ בערך – יחף. מהבית לירקון, סיבוב קל וחזור.

זה מתחיל מוזר.. יוצא מהבית, יורד במדרגות, ומרגיש שמשהו חסר מאוד.. כאילו שכחתי משהו חשוב וכדאי לי לחזור הביתה. אני מרגיע את האנסטינקט הזה וממשיך לרדת. הריצפה בחוץ קרירה, אבל אני אומר לעצמי שבקרוב אני אהיה (ארוץ) בשמש. מתמתח קצת ומריץ את הדם מהריצה של אתמול.. מאפס את הgps, ויוצא לדרך.

אם חשבתי שהרידה מהבית מוזרה, אז הריצה היא משהו מוזר בהרבה. מטורף. פתאום אני מבין את המשמעות של נטייה קדימה, של ריצה על כרית הרגל, של צעדים קטנים ומהירים.. כשרצים יחפים, זה פשוט קורה.. אתה לא יכול לרוץ אחרת.. מוזר מאוד בהתחלה, אבל מתרגלים מהר. תוך 2 ק"מ אני לגמרי בקטע ויכול להתחיל לשים לב לפרטים הקטנים..

הדופק גבוה יותר.. זה היה צפוי, למרות שהטקסטים מדברים על דופק נמוך דווקא – לא ברור לי למה. חזרה מהירה של צעדים קטנים אמורה לגרום לדופק גבוה ופחות מאמץ על השרירים (באותו אופן שפידול מהיר בהילוך נמוך הוא עבודה על דופק ופידול איטי על הילוך גבוה הוא עבודה על שריר). הרגלים הרבה פחות כואבות ממה שציפיתי, אבל אני לא מצליח לשחרר את חלק הגוף העליון שלי ולרוץ חופשי.. כפות הרגליים קצת כואבות לי אחרי כמה זמן (צפוי למדי..) – והכתפיים דווקא מתחילות להתפס. מוזר :)

בפארק אני מנסה לרוץ על הדשא ולפעמים על שביל הכורכר אבל כל פעם שאני מנסה אבנים קטנות נכנסות לי עמוק ברגל ואני מתחיל לצלוע, מה שנראה מוזר אפילו יותר ממישהו שרץ יחף.. ילד אחד מסתכל עלי.. מסתכל.. ואז שואל את אבא שלו, "אבא, למה הוא רץ יחף?". נו שווין, אני כבר רואה שאם זה יתפוס, אני אקבל הרבה מבטים ושאלות.

ממשיך לרוץ, ואוהב את זה. הריצה אמנם קצרה, מוזרה וכואבת, אבל אני מבין את הפוטנציאל בריצה ובשיפור הטכניקה. נראה לי שאני אנסה שוב, אולי בתור הריצות הקלות של ראשון ושישי, ונמשיך משם…

בוקר סופתי ביער עופר..

6 בבוקר, תחנת הדלק של יער עופר (איזור הרכיבה הידוע גם בשמו מרכז מיר"ב), דרום הכרמל.. אני חונה עם הרכב ומביט בחשש בעצים המתנוענעים בחוזקה.. בתל אביב היה קריר אבל כאן זה כבר לא נראה כל כך טוב. אני פותח את אפליקצית מזג האויר באייפון ורואה התראה מזג אויר קשה ביער עופר בשעה 6 עד 8: gusts of wind. אוף.

מעיז לצאת החוצה וחוטף מכה של קור. לא הבאתי בגדי ריצה ארוכים מדי, אמרו שיהיה היום חם יותר מאתמול, שהיה די חמים בזכות עצמו.. חושב שאולי כדאי לחזור הביתה.. כל החושים אומרים לי להמשיך אבל הראש העייף והגוף הקר לא כל כך משתפים פעולה. הזכרון אומר לי שברגע שאני אכנס ליער יהיה חמים יותר, אבל זה רק זכרון, ואני עדיין לא ביער.

לוקח נשימה עמוקה, ויוצא מהרכב. לובש מהר את כל החולצות שיש לי – ממילא אני עם תיק, במקרה הכי גרוע אני אקלף שיכבה ואכניס לתיק. גרבי ריצה, נעליים, ויוצא. מהר, לפני שתעבור ההרגשה.

10 דקות אח"כ אני כבר ביער – רץ במסלול הפרה המתה הראשונה, לפחות עד האמצע, ומשם ממשיך דרך היקב מזרחה, דרך הכרמים והשבילים.. מגיע לחווה, וממשיך עוד מזרחה, מתחת הצוק שמעליו, כמו כמעט כל בוקר שבת שהייתי כאן, מסתובב לו עיט גדול. הטבע כאן ביער מטריף. עיקוף של הצוק מלמטה, לכיוון כרם מהר"ל. הכרמים משתנים לפרדסים ואח"כ לשדות, ואני מזהה את המקום שחזיר בר עצבני וענק חתך את קרן ואותי בלילה של המירוץ האתגרי.. הגדר תוקנה, הבוץ עדיין שם. אין חזיר.

ואז חזרה למרכז מיר"ב עצמו, מקיף את המרכז בשבילים וסינגלים אהובים, רואה רוכבי אופניים ואפילו מזהה כמה. שומע את הבדיחה הרגילה ("איפה האופניים שלך?") שלוש או ארבע פעמים ומנסה תשובות שונות לשאלה, לראות מה הולך הכי טוב. הרבה מאוד "בוקר טוב" בבוקר הזה, ואין רוכב שעוקף אותי בעליה. זה מעודד. דווקא הרבה מטיילים היום, בהתחלה לא ידעתי למה אבל עכשיו אני רואה שט"ו בשבט היום.. הנוער העובד וכמה משפחות נמצאים בכל מקום.

בסופו של דבר רצתי 3:12 שעות, קצת פחות ממה שרציתי אבל נגמר לי המסלול ולא התחשק לי לצאת לעוד שעה כמתוכנן.. עדיין הספקתי לרוץ קצת יותר מ30 ק"מ, לטפס 750מ', ולראות את הסינגלים הטובים ביותר במיר"ב – יום מדהים שם בחוץ היום.. ט"ו בשבט שמח!

מה שעולה חייב לרדת.. (ריצה בירידות)

ריצת שטח מביאה איתה כמה סגנונות שאנשים פחות רגילים אליהם בריצת כביש פשוטה. כמובן שיש את הקטע הטכני, ריצה על סלעים ובסינגלים – אבל אני דווקא מתיחס כרגע לריצה בעליות וריצה בירידות, שבהן הטכניקה זהה לאצני כביש, פשוט בשטח נתקלים בזה הרבה יותר ולכן חייבים להבין את הטכניקה וחשיבותה.

בריצה שהיתה לי ביום שלישי עם ידידי אביב בבן שמן, שמתי לב שלמרות שהוא היה חזק ממני, רץ את העליות מהר ממני, בירידות תמיד הייתי לפניו, ואם הירידה היתה ארוכה – אז ממש הצלחתי לקחת פער – וכל זאת בלי להתאמץ אלא בהרגשה שאני נח בירידות. אם הייתי אדם מהמר הייתי אומר שדווקא אביב התאמץ יותר ממני בירידות האלה. גם במרתון טבריה האחרון שמתי לב שבירידה אני מצליח להשיג אנשים וגם לנוח בו זמנית. המסקנה היחידה שלי: אנשים לא יודעים לרוץ בירידות.

ריצה בירידה: העיקרון פשוט למדי: "ככל שהגוף שלכם מנצל את אנרגית הפגיעה באדמה כדי להמשיך את הצעד הבא, כך תרוצו ביעילות גבוהה יותר". פשוט. יותר קשה לביצוע. אנשים רבים רצים בצורה זקופה מאוד בירידה – ומאבדים את היכולת להשתמש בכוח הכובד.

כוח הכובד הוא החבר שלכם בירידה, לא האויב. השתמשו בו. אם לא, תאלצו את השרירים שלכם לנסות ליצב אתכם, ולמעשה תשתמשו בכוח שלכם על מנת להאט את הריצה במקום לרוץ מהר ובקלות. כדי לרוץ טוב בירידות אתם צריכים לרוץ נכון, להשתמש בשרירים נכון, להיות יציבים וגמישים. גם קצת אומץ לא מזיק.

ריצה נכונה: כמו במישור, ריצה נכונה חשובה גם בירידות. הגוף צריך להיות ישר, אך הנטייה 'קדימה. השתמשו במשקל הגוף שיקח אתכם מהר יותר. לא לשכוח שכפות הרגליים צריכות לנחות כמה שיותר תחת הגוף – לא קדימה ממנו (ובטח לא אחורי הגוף). הרימו את הרגליים קצת יותר מהרגיל אם זו ריצת שטח עם סלעים, ואם לא השאירו אותן נמוכות כדי לשמור על מרכז הכובד (בכל זאת, זהירות לפני מהירות). שימרו על צעדים קטנים, הזוית של הירידה תגרום להם להיות גדולים יותר גם כך, ושמרו גוף רפוי ולא קשיח.

שימוש נכון בשרירים: חזקו והשתמשו בשרירי הcore שלכם – הבטן והגב. השתמשו בהם כדי ליצב את הגוף בתנופה ולא ברגליים, כך תוכלו להיות יציבים ולהשתמש בכוח כדי לרוץ. גמישות חשובה בעיקר בשטח טכני, כשלעיתים צריכים לקפוץ בין, על ומסלעים, ועדיין – שרירי הבטן והגב הכרחיים כדי לייצב אתכם גם במצבים האלה.

איך לבחור נעל ריצה

מי שקורא בפורומים או שיש לו מעל שני חברים שיודעים שהוא רץ נתקל בשאלה הזו בערך פעם בשבוע, אולי אפילו יותר. היא מגיעה בכמה וריאציות. "איזו נעל לבחור?", "אני רץ עם ניו באלאנס כבר שלוש שנים ורוצה אותה נעל", ולפעמים "שמעתי שברוקס הן הנעליים הכי טובות". אז חשבתי שאולי אחת ולתמיד אני פשוט אכתוב את התשובה שלי בבלוג ואוכל להפנות לכאן אנשים ששואלים את השאלות האלה.

אנחנו מחלקים נעליים לשלוש קטגוריות, ואני אציין את השמות באנגלית כי רוב האנשים והפוסטים ברשת מתיחסים לאותן הגדרות: cushionedstability ו-motion control. מעבר לזה, אנחנו בוחרים נעל ריצה לפי המשטח שעליו נרוץ: תחרות (נעל קלה בעיקר), כביש או שטח. הבחירה הראשונית נעשית לפי הקטגוריה, ואחר כך מתוך הקטגוריה לפי המשטח.

מראש אני חייב לכתוב: בחירה נכונה של נעל ריצה היא קריטית לכל אצן ובמיוחד למתחילים שמבינים פחות ויותר רגישים לפציעות. אני כן חושב ששווה להשקיע בבחירת הנעל, אני פשוט חושב שיש כמה חוסר הבנות בנושא. הנה כמה נקודות שנתחיל איתן:

[הערה: שווה לקרא גם את סגנונות ריצה והתאמת נעל]

גיל הנעל: נעל בת שלוש, ארבע שנים, למרות שאתם אוהבים אותה ורצתם איתה שנים (ואפילו בגלל) – זה הזמן להחליף אותה. בהמשך נבדוק אם היא היתה הנעל הנכונה ואם אתם צריכים לקנות אותה גירסה רק חדשה, אבל דבר אחד בטוח: נעל ישנה ומשומשת כבר לא תומכת ועוזרת כמו נעל חדשה. עברו שנתיים? עברו 600-700 ק"מ, ואתם רוצים להתחיל מחדש? תחליפו. עוד משהו בקשר לגיל הנעל: נעל ישנה, אפילו לא משומשת אלא פשוט נעל מלפני שנתיים, גם היא פחות טובה מנעל חדשה – יכולת הספיגה שלה פחתה עם השנים במחסן ובשמש, שימו לב ונסו לקנות נסו לקנות זוג חדש.

הנעל הטובה בעולם? אין פירמה כזו. נייקי, אדידס, ברוקס, ניו באלאנס, יאדה יאדה יאדה. אין הנעל הכי טובה. המטרה שלכם היא למצא נעל שמתאימה לסגנון הריצה שלכם, בעלות שמתאימה לכם, נוחה ברגל ויפה. כל פירמה מייצרת נעל כזו או נעליים דומות. לכולן יש נעלי שטח, כביש, מתקנות בצורה כזו או אחרת, יפות יותר או פחות, רחבות יותר ופחות (בישראל היבואנים לא מביאים את כל הסוגים, ויש אנשים עם רגליים רחבות במיוחד שחייבים סוג מסויים של נעל, אבל אלה יוצאי הדופן). בקיצור – אין פירמה "טובה בעולם". תתחילו לחפש בראש פתוח.

אורך (מידת הנעל): נעל צריכה להיות קצת גדולה עליכם, אם אפשר בערך בחצי מידה באופן כללי מהרגל שלכם. שימו לב טוב טוב להערה שלי על רוחב בהמשך – משום שהמדידה הרגילה של אורך הנעל לא תמיד נכונה. בכל מקרה אל תקנו נעל שאצבעות הרגל מגיעות לקצה. זה יכאב. אני כותב על אורך בשביל שתשימו לב לדבר חשוב מאוד: לרוב האנשים מידת האורך של שתי כפות הרגליים (הימנית והשמאלית) אינה זהה. בידקו טוב טוב כל אחת מכפות הרגל וודאו שהיא מתאימה לנעל. צעדו ורוצו קצת עם הנעל ושימו לב מה קורה לאצבעות שלכם בזמן ריצה.

עוד דבר חשוב על אורך: לאנשים רבים אורך הרגל משתנה במשך היום, אבל יותר מזה, בין ישיבה לעמידה. מדדו את הנעל בזמן עמידה ולא בישיבה (זוהי נעל ריצה ולא נעל עבודה), ואם אפשר, לקראת סוף היום כשהרגל ארוכה ורחבה יותר.

רוחב: רוחב הרגל משתנה לאורכה של הרגל – יש אנשים עם קרסול רחב, אמצע הרגל, כרית הרגל והאצבעות. באופן רגיל, איזור כרית כף הרגל הוא האיזור הרחב ביותר שלכם – והוא המידה העיקרית שתחליט על מידת הנעל שתקחו. מדידה נכונה של בעל מקצוע תמדוד עד המקום הזה ואחריו, ותתאים נעל שתהיה רחבה מספיק באיזור הזה – אפילו אם היא תהיה ארוכה במקצת – משום שעדיף נעל ארוכה על נעל לוחצת.

בדקו את הקשת: קשת הרגל מוגדרת כשטוחה, רגילה וגבוהה. אפשר לבדוק את גובה הקשת שלכם בחנות (ראו למטה) או פשוט ע"י הרטבה של הרגל ודריכה על משטח קשה ויבש, ואז בדיקה של מה שיצא:

קשת גבוהה: שימו לב לקו הדק במרכז הרגל, כאילו אין לכם רגל "מלאה". לרוב מבנה רגל כזה יגרום לקריסה החוצה מזוית הסיבוב (קריסה החוצה). לרוב תתאים נעל cushioned, המרופדת בצד החיצוני ועוזרת לפניה פנימה עם גלגול הרגל.

קשת נמוכה (שטוחה): שימו לב, במיוחד אחרי התמונה הקודמת, עד כמה גדול מרכז הרגל בתמונה הזו. לרוב מבנה רגל שיגרום לקריסה פנימה. ננסה להתאים נעל Motion Control שתהיה מרופדת בצד הפנימי כדי לגרום לרגל לחזור קצת החוצה בסיבוב.

קשת רגילה: שילוב של שתי האפשרויות למעלה – מרכז הרגל נמצא שם אבל לא מעט מדי ולא הרבה מדי. הרגל נחה על הקרקע. רגל כזו לעיתים קרובות תרוץ במלא הסיבוב והזוית, הריצה תהיה יעילה יותר מבחינה ביו-מכנית ואין צורך ביותר מדי תמיכה. הנעל שנבר תהיה לרוב מסוג Stability.

חנות מקצועית: אני ממליץ מאוד ללכת בקניה הראשונה לחנות מקצועית (כגון פרו ספורט או טיים טריאל בת"א) ולהעזר בהם כדי לקנות נעל. הם יודעים מה לשאול ואיך לבדוק, שוקלים אתכם על מכשירים מיוחדים, מצלמים אתכם רצים על הליכון, והחשוב מכל – מסתכלים עליכם רצים. הידע שלהם שווה את הכל. שימו לב שאתם מקבלים תשומת לב רצינית, אם המקום עמוס או שהמוכר נראה מוטרד מבעיות קיומיות, דירשו תשומת לב, ראיתי כבר פיספוסים. לפעמים שווה לקפוץ לבדיקה בשתי החנויות הנ"ל או להגיע לבדיקה פעמיים. רק בקשה קטנה – תנסו לקנות את הנעל בחנות שהשקיעה בכם את הזמן בחינם. מגיע להם.

הערה סופית: כל ההערות האלה מתאימות לרץ המתחיל. עם הזמן תלמדו יותר ויותר על הריצה שלכם ומה מתאים לכם, איפה אתם רגישים ואיפה פחות, האם אתם רצים דרך העקב (כמו רוב המתחילים) או יותר בקדימה של כף הרגל, או אפילו רצים על כרית כף הרגל. המשקל, הגמיבות, כמות האימון, לכולם יש השפעה על הנעל שתבחרו.. אבל בהתחלה, המידע שסיפקתי כאן נראה לי מספיק.. בהצלחה. ברוכים הבאים לעולם נהדר של ריצה :)

רכיבות שבת – שקט סוער

לרכיבות סינגל ספיד, במיוחד במקומות כמו הר חורשן, אי אפשר לקרא רכיבות שקטות או רגועות – זה פשוט לא מסתדר יחד עם העליות המטורפות, אפילו בימים בוציים וחורפיים כמו היום, כשDj מוקי הוביל את אילן, פורטו ואותי ברחבי השטח המוכר לו ככף ידו, בין קטעים בוציים כאלו ואחרים כמעט בלי שנתקע בעצמנו. חוויה. רכיבות סינגל ספיד בחורשן הן תמיד סוערות, גם כשמזג האויר שקט ואביבי.

ובכל זאת, ביום כזה, כשהשרירים בארבע ראשי שלי כואבים אחרי שבוע שהתחלתי לחזור לריצות ארוכות (סה"כ 80 ק"מ השבוע, אבל אתמול רצתי 40-45 בבוקר ועוד עשיריה קלה בערב), הרכיבה היתה מעין שקט בשבילי – קשה על הלב ריאה, קשה על השריר – אבל בלי אימפקט, בלי המכות בלי הרחמים על הגוף – רכיבה שמשאירה אותי עייף, אבל לא כואב ונוקשה.

אני לא אפליג בנפלאות הקרוס טרינינג, כי זה לא פוסט על כושר. אבל על החורשן, על הירוק והכחול, על איילות בבוקר ועל רכיבות בקור עם החבורה – על זה אני יכול לספר נפלאות ומופלאות. אפילו שהיום לא היו סינגלים, אפילו שבצורה בלתי מובנת מוקי הצליח לארגן מסלול שהרגיש כאילו היו בו הרבה ירידות וקצת עליות – ובלי שהוא ידע הוא אירגן לי את הרכיבה המושלמת.

(התמונה, דרך אגב, היא משימשית דווקא, אבל בכל זאת יפה :))

וזו המפה של הסיבוב המלא:

פ

סגנונות ריצה והתאמת נעל

לכל אדם יש סגנון. עמידה, הליכה, ריצה. לכל אצן יש סגנון ריצה. ידיים, תנועה וכפות רגליים מכתיבות את איכות הריצה שלנו, את מידת העומס על השלד ועוד. בחירה נכונה של נעל ריצה עוזרת לנו למזער את העומס הזה, למנוע פציעות, שפשפות, כאבים ועוד צרות.

אחד הדברים החשובים הוא ההבנה של תנועת הרגל בזמן הנגיעה בקרקע. אצנם מתחילים נוטים לפגוע עם העקב (מה שמעמיס את הברך), ומצריך תיקון (או ריכוך) בקצה האחורי של הנעל. ככל שמתקדמים בריצה התנועה הופכת יותר ויותר "קידמית" ואנו זקוקים לתמיכה באיזור כרית הרגל.

בנוסף למיקום הראשוני של השיכוך, התנועה המדויקת בזמן הנגיעה באדמה חשובה. התנועה הזו נקראת פרונציה (pronation), משום שצורת הנגיעה הטבעית היא מעין קשת מהחוץ אל הפנים. יש שלוש קטגוריות כלליות בהגדרת התנועה הזו: ניאטרליסופינציה (קריסה חלקית – קריסה החוצה) ופרונציה (קריסה עודפת – קריסה פנימה).

ריצה ניאטרלית – כשהחלק החיצוני של העקב נוגע בקרקע והרגל מגיעה, במעין קשת קטנה לכיוון פנים הגוף, עיקר הספיגה מתרחש כשהרגל כולה על הקרקע והגילגול הזה מפזר את הכוח של המשקל והריצה. בסוף הקשת כרית הרגל נותנת את הדחיפה להמשך הריצה. נעליים לסוג כזה של ריצה רק מיצבות (stability) עם ריכוך קל לקשת של הרגל.

סופינציה (קריסה החוצה) – החלק החיצוני של העקב נוגע בקרקע אבל זוית הקשת פנימה נמוכה מדי, ולכן אימפקט הפגיעה מרוכז בחלקים קטנים יותר של כף הרגל (החלק החיצוני). הדחיפה בסוף הצעד מרוכזת בחלק החיצוני של הרגל. נעליים המותאמות לסופינציה הן ללא תוספת יציבות בפנים הרגל ומעודדות את הרגעל לפנות פנימה בקשת, וע"י כך מחלקות את העומס בצורה שווה יותר.

פרונציה (קריסה פנימה) – החלק החיצוני של העקב נוגע ראשון שוב, אך הקשת של הסיבוב חדה יותר, לרוב מכיוון שלעקב יש בעיה ליצב את הגוף, וספיגת הזעזוע אינה טובה מספיק. בסוף הצעד רוב הלחץ של הדחיפה נופל על הבוהן והאצבע הגדולה. נעליים המתקנות פרונציה נקראות שולטות תנועה (motion control) והן מונעות את התנועה פנימה

המסלול הירוק בירקון

הירקון כל כך ירוק בימים אלו. האמת, כל המדינה ירוקה כל כך.. התמונות של מירוץ פיט הפיראט מוכיחות את זה. אבל לפעמים קשה לי לשכנע אנשים מה המצב המדהים של הירקון, ולמה לפעמים כל כך כיף לי לרוץ שם..

היום יצאתי לריצה קצרה, אז החלטתי לנצל את ההזדמנות ולצלם קצת. מצלמת הכיס שלי לא משהו, במיוחד כמעט בלי בטריות (בטריות נטענות – אל תסמכו על זה).. אבל בכל מקרה אני שמח להראות את מסלול הבית שלי:

[זהירות: זהו פוסט שונה – אין כאן לקח, אין כאן הארות, אין כאן הרבה מעבר לקצת ירוק, ומה אפשר לעשות בתל אביב]

זוהי ההתחלה של המסלול, מה שרואים כשנכנסים לראש ציפור.. משמאל הגיבעה עליה אני עולה ויורד מ6 מקומות שונים, לא חוזר על עצמי ומנצל את קצת הגובה שתל אביב יכולה להציע לי.

אחרי ההתחלה הזו, אני מטפס לגבעה במרכז ראש ציפור:

את הגיבעה הזו אני מטפס, בסופו של כל סיבוב, 6 פעמים, כל פעם מכיוון אחר כך שאני לא חוזר על עצמי, ומצליח לאסוף 160 מטרים של טיפוס במרכז תל אביב..

אבל זה לא הכל, כי יש את גיבעת נפוליאון בדרך, אותה אני עובר מכיוון מערב:

ואז מטפס אותה מדרום:

הנוף מלמעלה מדהים אפילו ביום.. בלילה (אם היתה לי מצלמה) הוא אפילו טוב יותר..

אני עוד אחזור לכאן..

יורד מהצד המזרחי, בתוך נחל קטן, ועולה חזרה בעליה קשה וטכנית, כאילו אני בכלל לא בתל אביב:

אמרתי שאני חוזר לראש הגבעה, לא?

פ

תוספים חשובים לספורטאים

הרבה מידע יש שם בחוץ, וכל יומיים יש מחקרים חדשים על תוספי תזונה הכרחיים לספורטאים. חלק מהמחקרים רציניים, חלקם טפשיים. חלק אמיתיים וחלק ממוסחרים לגמרי. מצד אחד אנחנו רוצים ללמוד, מצד שני כמות החומר שיש בחוץ, קצב השינויים והעומק שצריכים להכנס אליו כדי להבין מה קורה מקשים עלינו מאוד, עד כדי בלתי אפשרי.

כבר הרבה פעמים כתבתי שאני מאמין בניסוי ותהיה. אתם שומעים על משהו חדש שאמור לעבוד, תנסו ותראו. אולי זה מצליח לכם. ניסיתי מגנזיום ולמדתי לאכול טבעי, בדקתי bcaa והסתכלתי על משקאות איזוטוניים.. המלצתי על מלח לריצה ואופניים ועוד ועוד. אני מאמין שיהיו עוד שינויים, אני רוצה שיהיו, אבל יש כמה תוספים שנראה שלא הושפעו מהעליות והמורדות, מהטרנדים והשמועות.

רוב התוספים שאני ממליץ עליהם אינם עוזרים לכל אחד – הם יעילים בגלל שלרובנו אין תזונה מאוזנת, ולכן הם גם מטעים קצת. כשניסיתי מגנזיום, לדוגמא, הוא עזר לי ואז הפסיק – אני מאמין שפשוט היה לי מחסור כלשהו שנסגר בעקבות התוסף. אני מחפש גם תוספים שכמעט אין להם השפעות שליליות, גם אם לוקחים קצת יותר מהמומלץ (למרות שבאופן כללי אל תקחו יותר ממה שאתם צריכים).

  • ויטמין D – מאמנים ותזונאים רבים (כולל בן גרינפילד) ממליצים על תוספת ויטמין D, אשר עוזר לנו לקלוט סידן חשוב בגוף ועוד כמה דברים טובים וחשובים כמו אריכות ימים, מניעת סרטן שד וערמונית וכו (10 עובדות על ויטמין די). רוב האנשים בישראל לא סובלים ממחסור בויטמין בעקבות ימי השמש הרבים, אך דווקא בגלל שספורטאים רבים מורחים קרם הגנה ומסתתרים מהשמש יש אפשרות להיות בקבוצת הסיכון, כמו נשים חרדיות בארץ. מבדקים בצה"ל הראו גידול בשברי מאמץ אצל חיילים שלקו במחסור בויטמין. אז אם אתם לא מקבלים מספיק שמש (ולהיות אחרי חלון לא נחשב!) – כדאי לבדוק.
  • מגנזיום – דיברתי עלי התוסף הזה די הרבה. הוא עובד, הוא לא מזיק בכמויות קצת גדולות, והוא עוזר בהתאוששות ממאמץ. שווה לקחת 200-400 מ"ג ביום, ולא עם סידן.
  • מלח – בזמן פעילות בלבד. כדורי מלח לא פוגעים בגוף כל עוד אתם לא מגזימים מאוד, ובמקרה הגרוע ינוקו מהמערכת בשתן. מצד שני, במדינה ובמזג אויר חם כמו שלנו שווה במיוחד לשקול תוספת כדור מלח של 200-300 מ"ג סודיום לשעה באימונים או תחרויות ארוכות (3+ שעות) – אפילו אם אתם משתמשים במשקה איזוטוני.
  • ברזל ואבץ – אם אתם צמחוניים ובדיקה מראה שיש לכם מחסור, במיוחד לנשים

קר לי, מנוזל לי, כואב לי (ריצה עם מחלה)

יומיים אחרי מרתון טבריה התחלתי להרגיש את זה.. משהו כללי בהתחלה – איזו הרגשה לא ברורה בגרון.. אולי איזו תחושה בריאות, אם כי לא בטוח.. למחרת כבר הייתי די בטוח – כאב לי כשנשמתי, כאב לי כשבלעתי, הריאות שלי כאבו ושרפו. השבוע אחרי מרתון הוא שבוע בעייתי – הגוף כואב ופגיע. למרות שריצה יומית של שעה, 5 ימים בשבוע הוכחה כמשפרת בריאות הגוף וחסינות למחלות, ריצה ארוכה ועומס על הגוף דווקא הוכיחו אחרת – הם מכניסים את הגוף ללחץ שמשאיר אותו פגיע יותר. בשבוע או כמה ימים אחרי אימון קשה כדאי להזהר יותר עם קור, מחלות וכדומה.

אצנים רבים חושבים שריצה יכולה לגרש מחלה. היא לא, לפחות לא לפי ד"ר ניימן, רופא ואצן למרחקים ארוכים עם יותר מ58 מרתונים תחת רגליו..

אי אפשר "להזיע" את המחלה. זו עובדה. אין דרך. לא משנה כמה טוב מרגישים אח"כ – אלה כנראה האנדורפינים והסרטונין שמשתחררים בגוף וגורמים לנו להרגיש או-כל-כך טוב עם הריצות הקשות שלנו – אבל לא בהכרח משקפות את המצב האמיתי. כנראה שאם מתקררים קצת ריצה לא תגרום למחלה להתגבר (אך גם לא תעלים אותה) – אך כמה מאיתנו באמת יכולים לדעת עם כל כאב האם זוהי התקררות קלה או משהו יותר מזה? שפעת אולי? במקרים כאלה – ריצות יכולות לגרום למחלה להיות קשה וארוכה יותר ממה שהיתה יכולה להיות..

כיצד ריצה קבועה משפרת את העמידות שלנו? זרימה מוגברת של תאי חיסון חשובים בגוף הוכחה כעוזרת למערכת החיסונית בזמן האימון ועד שלוש שעות אחריו – הזרימה הזו עוזרת לגוף שלנו להלחם בוירוסים משום שהתאים שנלחמים במחלה נמצאים יותר בגוף ומצליחים להגיע אל הוירוס בזמן. שימו לב שהממצעים האלה מתיחסים לאימונים בינוניים, ולא עצימים או ארוכים במיוחד – עד 75 דקות, ולפעמים עד 90 אפילו – אבל לא יותר.

אז מה כן כדאי לעשות? אחרי מרתון לדוגמא? הד"ר מציע לישון יותר, להוריד מתח בחיים ולא להוריד במשקל ישר אחרי המרתון או בזמן אימונים עצימים, וכמובן, מה שלימדו אותנו כבר מזמן – לשטוף ידיים, לא לקנח עם היד ולאכול הרבה ירקות.

טירוף בסוף הריצה

ב30 ק"מ התחלתי להגביר.

ב40 הכל כאב, וחשבתי שאולי התחלתי מוקדם מדי. הירכיים (ארבע ראשי) היו קרש שלחץ עלי מבפנים, כף הרגל וכל השלד צעק די כבר, אני נשבר, הריאות לא יכלו יותר – חשבתי שחתיכות מהן מתחילות ליפול. לא חשבתי שאני מסיים את שני הקילומטרים הנותרים בריצה, פשוט לא היה מצב. חבל, כל כך קרוב לשיא, כל כך קרוב לסוף..

ואז באוזניות..

היתה לי ברירה, נו באמת?