הרים - מריץ את החיים

חזרה לאימונים – תמיד תהליך כואב

לאט לאט, כשהפציעה שלי הולכת ונעלמת (סבלנות! סבלנות!), אני מתחיל לחזור לכושר. הכל כואב בכל רכיבה – כולל הכבוד האבוד כשאני אבוד שם מאחור – כשאני מנסה לתאר את תמיד נראה לי שכאב המאמץ הוא אותו כאב רגיל, אלא שהפעם ההתאוששות קשה יותר, והריאות שורפות יותר, והחשוב מכל.. ההרגשה הטובה כמעט לא מגיע. האם ככה מרגישים אנשים חדשים בספורט?

שני הדברים היחידים שמחזיקים אותי בתמונה הם החבר'ה – כיף להיות שוב ברכיבות של הקומונה הטובה בישראל, יחד עם אנשים חדשים וקצת פחות פרצופים מוכרים אבל אותה רוח שנשארה, וכן הידיעה מנסיון עבר שתוך שבועיים עד שלושה אני אמור כבר להרגיש הרבה יותר טוב עם כל זה.

בנתיים, בין רכיבה לרכיבה, ריצות קצרות ומיאשות – לצאת מהבית לריצה של חצי שעה ולקוות שלא יכאב, זה נגמר עוד לפני שזה מתחיל אבל אני יודע שאסור לי יותר. השבוע הגעתי לשלוש ריצות, ואפילו לריצה אחת של 8 ק"מ. בשבוע הבא ארוץ 3-4 פעמים, גם כן 8 ק"מ, ואולי ריצה אחת של 10. עדיין בלי עליות ובלי שטח, אבל לאט לאט אני מקווה להגיע גם לשם.

בקרוב, אני חוזר. סוף סוף.

לרכוב בלי ברקס אחורי

באופן לא מוסבר בעליל, הברקס האחורי שלי, שהוא 4" (ולכן אמור להיות יותר עמיד.. אולי) – שוחק רפידות במהירות לא רגילה. כתוצאה מכך אני מוצא את עצמי רוכב מדי פעם ללא ברקס אחורי. לא יכול להגיד שאני יותר מדי מתלונן – בסה"כ החוויה והאתגר גדולים בהרבה ועצירה אמיתית ממילא נעשית עם הברקס הקדמי. עדיין, כמה דברים שחשוב לדעת אם הולך לכם הברקס הזה..

הברקס האחורי משמש הרבה מאוד לייצוב התנועה – בעוד הברקס הקדמי עוצר. לכן התנועה חייבת להיות הרבה יותר נכונה ללא ברקס אחורי.
במקרה הצורך, חייבים לעשות קצת skidding (החלקה של הגלגל האחורי, מאוד לא מומלץ באופן כללי) – ע"י שימוש בגוף. זוהי רכיבה לא מדוייקת ולא טובה לשביל, אבל אם אין ברקס אחורי ליצוב אין הרבה ברירה.
כדאי לרכוב טיפה לאט יותר – מכיוון שמשתמשים בברקס הקדמי הרבה יותר, עצירה פתאומית בברקס קדמי בלבד משמעותה פייס פלנט (face plant) רציני – כדאי לרכוב מראש לאט יותר.
אם כבר מדברים על מהירות – אם אתם לא מורידים את הכיסא, כמוני, אתם חייבים לפצות ברכיבה מאחורי הכיסא. בהרבה.
חוץ מזה, תהנו..

ככה זה נראה בזמן אמת:

רכיבות ארוכות, נשימות קצרות

יום שישי שבע בבוקר, יום רגוע לכל הדעות. פורטו, אילן ואני יוצאים לתכנון של 4 שעות במיטב של מיר"ב. בסופו של דבר אנחנו עושים קצת יותר מ3, אבל שלוש שעות על סינגל ספיד במיר"ב הן שלוש שעות של אמת. והן נחשבות.

הפרטים הטכניים לא משעממים אבל ארוכים מדי בשבילי לכתוב אותם כרגע. היו הרבה עליות, היו סינגלים מדהימים. אביב במיר"ב, אחד הדברים הטובים שאפשר למצא במקום הזה. מצאנו עליות חדשות, הוצאנו את הנשמה בעליות מוכרות, ואני אישית לא ממש דהרתי בירידות וסינגלים אהובים. זה מדהים אותי כמה לא-מהר אני חוזר לרכיבות טכניות, או למגע הטכני האמיתי, אחרי הפסקות ארוכות. לחזור לבסיס זה no brainer – בערך 20 דקות על האופניים ואתה דוהר, קצת פחות מהר אבל לא משהו שמישהו שם לב – כמעט כאילו לא הפסקת.. אבל את אותה עליה שאתה מגיע אליה ב90% דופק ויש סלע גדול לעלות (הינט הינט: שלושת הסלעים בקמיקזה..) אתה פשוט לא מצליח לעשות – ולא בגלל הכושר, אלא בגלל שב90% דופק קשה יותר לכוון, ואני מוצא את עצמי שוב ושוב בשיחים.

אני עדיין מחכה לסרטון מבית היוצר של אילן, אין לי ספק שהוא יהיה מדהים אותי דווקא מעניינת העליה בסינגל של השירותים, אותה עשיתי לאט ובבחירת קווים גרוע מתמיד – מענין אותי לראות רכיבה כשאני לא בפוקוס.

אבל אחרי הכל, אין על חזרה לסינגל ספיד ולחבר'ה. ואין על רכיבת בוקר ביום שישי.

רכיבות שבת – שקט סוער

לרכיבות סינגל ספיד, במיוחד במקומות כמו הר חורשן, אי אפשר לקרא רכיבות שקטות או רגועות – זה פשוט לא מסתדר יחד עם העליות המטורפות, אפילו בימים בוציים וחורפיים כמו היום, כשDj מוקי הוביל את אילן, פורטו ואותי ברחבי השטח המוכר לו ככף ידו, בין קטעים בוציים כאלו ואחרים כמעט בלי שנתקע בעצמנו. חוויה. רכיבות סינגל ספיד בחורשן הן תמיד סוערות, גם כשמזג האויר שקט ואביבי.

ובכל זאת, ביום כזה, כשהשרירים בארבע ראשי שלי כואבים אחרי שבוע שהתחלתי לחזור לריצות ארוכות (סה"כ 80 ק"מ השבוע, אבל אתמול רצתי 40-45 בבוקר ועוד עשיריה קלה בערב), הרכיבה היתה מעין שקט בשבילי – קשה על הלב ריאה, קשה על השריר – אבל בלי אימפקט, בלי המכות בלי הרחמים על הגוף – רכיבה שמשאירה אותי עייף, אבל לא כואב ונוקשה.

אני לא אפליג בנפלאות הקרוס טרינינג, כי זה לא פוסט על כושר. אבל על החורשן, על הירוק והכחול, על איילות בבוקר ועל רכיבות בקור עם החבורה – על זה אני יכול לספר נפלאות ומופלאות. אפילו שהיום לא היו סינגלים, אפילו שבצורה בלתי מובנת מוקי הצליח לארגן מסלול שהרגיש כאילו היו בו הרבה ירידות וקצת עליות – ובלי שהוא ידע הוא אירגן לי את הרכיבה המושלמת.

(התמונה, דרך אגב, היא משימשית דווקא, אבל בכל זאת יפה :))

וזו המפה של הסיבוב המלא:

חוזר לשטח..

מאת ליאור | תגובות (4) | טרקבקים (0)

אחרי שבועיים של ריצות (בעיקר) וקצת רכיבות כביש, התגעגעתי לשטח.. לסינגלים, לטכני, לירוק, לחברים. ההרגשה החופשית והאנדרנלין של רכיבת XC (או AM כמו שהיום קוראים לזה).. ולכל סופ"ש יש, כמו שאומרים אצלנו, שבת.

6:30 בברקן, אילן מודיע לי, ואני שם בזמן. צוות המובילים כולל את הלוטמים וצחי, צוות המובלים כולל את אילן, ספרוקט, אופיר ואני. ממש כמעט כל החבורה. מתארגנים לאט ויוצאים לכיוון מענית מזוית שאני לא מכיר.

הסינגלים זהב, פלטינה. הברמים פשוט מכניסים אותי פנימה באחיזה אוהבת וזורקים אותי במהירות החוצה, אני מרגיש קצת לא מחובר, לא משהו שמישהו ישים לב אליו אבל הפניות שלי לא מדוייקות, חסרים 5 ס"מ פה, 2 ס"מ שם.. 40 דקות או שעה אח"כ הכל מתאפס. זה כמו לרכוב על אופניים.

https://web.archive.org/web/20081216114717if_/http://maps.google.com/maps?q=http:%2F%2Ftrail.motionbased.com%2Ftrail%2Fkml%2Fepisode.kml%3FepisodePkValues%3D7218884&ie=UTF8&t=h&ll=32.459358,35.034734&spn=0.030781,0.030365&output=embed&s=AARTsJojhi3M-MWOGVsoBAj5o4u07OFtJA
View Larger Map

אם מישהו מוכן לתת כאן את שמות הסינגלים, זה יהיה ממש נחמד

מרחבי הכינרת..

יום כייף IBMי הביא אותי עם האופניים ליומיים של מנוחה מול האגם הנעלם שלנו. אין כמו סיבוב XC טוב כדי לנוח ולהתחיל את השבוע בקלות, ביום שלישי. VOLO הסכים במהרה לקחת אותי לסיבוב הבייתי שלו – ויקום מי שיגיד שהWEB 2.0 הזה לא עושה פלאות..

המרחבים פשוט אין סופיים. מסלולי XC כמעט מושלמים, הכמעט מגיע בגלל שאין סינגלים, והאדמה די טרשית בחלק מהמקומות, אבל בקטנה. שדות צהובים מכל עבר (מענין איך זה בחורף..), הרים ברקע, בקר מסתובב בכל מקום, ושקט, שקט מאוד.

יצאנו מעין דור (תמונת לווין), דרך גיבעת המורה (בלי לעלות למעלה, לצערי.. כי VOLO מספר לי על עלייה מסתורית שרק אייל המלך הצליח לעלות..), לכיוון מצפה ששכחתי את שמו, שם קיבלתי שיעור מולדת קצר והרבה מנוחה לנפש.. נוף שפשוט מבקש ממך להשאר רק עוד קצת.. עוד קצת..

סה"כ רכבנו 50 ק"מ ב3:21:10 שעות (נטו 3:02:43 שעות, או 90.8%, רכיבת XC קלאסית).. כדי להוכיח את מוטיב האפיק, רכבנו 1:23:57 בעליה (41.7%) ו-59:46 דקות (29.7%) במישור (!)..

וככה זה נראה ללוינים של גוגל:

https://web.archive.org/web/20080604091926if_/http://maps.google.com/maps?q=http:%2F%2Ftrail.motionbased.com%2Ftrail%2Fkml%2Fepisode.kml%3FepisodePkValues%3D5845100&ie=UTF8&t=h&ll=32.624674,35.44939&spn=0.063073,0.144772&output=embed&s=AARTsJp0E1SXD75cr-y6zHLJX3XVVaxWsQ
View Larger Map

מהיר ועצבני, אבל קצת פחות מהיר, וקצת פחות עצבני..

מהיר ועצבני – רכיבות שבת בבוקק כשממהרים לחזור הביתה, נותנים שעתיים בכל הכוח ומקפלים. לרוב הרבה יותר מדי מוקדם (כהגדרה), הרבה פחות מדי חימום (כהגדרה), אבל הרבה הרבה יותר ממצה.

היום משהו ברמת המהיר והעצבני לא ממש התחבר, לפחות לי. בקושי קמתי בבוקר (נו, בכל זאת 5 בבוקר), בגלל שאחרתי לא עצרתי לקפה (!) בארומה, וכמעט נרדמתי על הכביש. אקסטרים. גם ההתחלה שלי הייתה איטית, מה שגרם לאיחור קל של 15 דקות ב"זינוק", ולחץ מתון לתת בראש ברכיבה..

אילן, יואב, פורטוגלי, אסי הקלאסי (שהביא אותה בגירית עם איזה תירוץ על מעבר דירה או משהו כזה) ואיתי – רכיבה רעה לא יכולה לצאת משילוב כזה.. התחלנו בסיבוב היער הקסום, ירדנו בשביל ישראל על לעליה הרצחנית,

ירידה דרך הסינגל השילגי משהו (תמיד מזכיר לי סקי)..

והלאה דרך כרם מהר"ל לאפי ליידי.. עלייה דרך הקמיקשה הקלה, הלוך חזור על הגוזמת. והלאה הביתה.. דרך המסלול חזרה שהופך להיות קלאסי לסיום: האנדרטה ועלייה חזרה דרך היער הקסום. חלום.

בניגוד לציפיות משהו מאוד זורם באדמה היום. חשבתי שתהיה דרדרת מטורפת, אבל הכל פשוט קל יותר. חוץ מהחום, שמספר לנו שהקייץ כבר כאן, ואי כברו מזיע עם היציאה, ב7:00..

סה"כ רכבנו 2:10:24 שעות, אבל מתוכן נטו 1:38:33 (75%). עצבני זה לא היה. עליות 45:22 דקות (35%), וירידות 35 דקות (27%), מה שאומר שרכבנו קצת יותר לאט בירידות.. או הרבה יותר מהר בעליות..

אבל הרופק בממוצע 139, מספר כנראה שפשוט רכבנו לאט.. וחוץ מכמה קפיצות קטנות לדופק גבוה, בעיקר בטיפוס לקמקיזה, היה די רגוע. בשבילי זה היה בדיוק בסדר.. אני משתדל לתת את השבוע האחרון בכל חודש ברגוע, כדי לתת איזו סימול של סייקלים לרכיבות שלי.. ובכלל, הריצות הורגות אותי..

ולמי שרוצה קצת מפות וGPS:

https://web.archive.org/web/20080604091926if_/http://maps.google.com/maps?q=http:%2F%2Ftrail.motionbased.com%2Ftrail%2Fkml%2Fepisode.kml%3FepisodePkValues%3D5801570&ie=UTF8&t=h&ll=32.647652,34.976078&spn=0.031223,0.032373&output=embed&s=AARTsJr8RAttBvDi-Eg1thJ80-zdsWhjiw
View Larger Map

מענית על הבוקר – כי חמישי זה השבת החדש

6:30 בארומה, 6:50 בחנייה, 7:00 מקליקים. נראה לי שזו דרך לא רעה להתחיל בוקר יום חמישי, מהיר ועצבני לקראת היום האחרון בשבוע.

בניגוד לגלגלץ, אני מעדיף לחשוב על יום חמישי כיום האחרון בשבוע, ולא כ"כמעט סופ"ש". יש לזה צליל יפה יותר, לדעתי. משחרר יותר.

לאייל עינבר זו הייתה הפעם הראשונה במענית, לפיטר כבר לא. שניהם חיכו כבר לרגע שנגיע לשרשרת ולסינגלים המוכרים, ולא הראוום התלהבות מהסינגל הארוך בצד השני של כביש 6, אחד הסינגלים היותר ארוכים וזורמים שאני מכיר.. טוב.. על טעם ועל ריח.. על גבעת הזאבים ויתרנו, ומיהרנו חזרה לצד הנכון של מענית.

את רוב הזמן בילינו בעליות.. מתאים לאייל ופיטר, מהירים יותר בירידות:

לא הרבה זמן, וכבר היינו אחרי. 1:36:59 סה"כ, שמתוכם 1:21:35 ברכיבה (84%, רכיבה רגועה קלאסית). דופק ממוצע שמתאים גם הוא לרכיבה קלאסית של יום חמישי – לא קשה מדי אבל לא באנו לנוח.. 135 ברוב הזמן, בלי להשתולל:

סה"כ דרך מעולה להתחיל ימי חמישי. עם אילן אני עובד קשה יותר, ומהר יותר, אבל בימים אלה, עם הקשיים של הריצה, זה טוב לרכוב קצת יותר טכני ורגו לפעמים..

המון רוח

ביום שישי חם, כשהקייץ מגיע ואנחנו אחרי כל התחרויות הגדולות של תחילת השנה, אנשים נורמאליים צריכים לרכוב קצת טכני. מתאים יותר לרכיבות קצרות של שעתיים שלוש, לפני החום החזק במיוחד (כי ביננו, כבר ב7:00 חם מדי..).. אבל לאלו מאיתנו שיש כאבים ולא יכולים לרכוב טכני יותר מדי.. אין הרבה ברירה.

את הטיפוס בנטף כבר עשיתי פעם אחת, לפני שנים, בעולם אחר.. יחד עם פיטר ואילן כשחיפשנו את 21K. לא מצאנו, ואני זוכר את העלייה כמשהו ארוך, מתיש ומשעמם. היום, עם הסינגל ספיד, זה לא היה כל כך קשה, זה היה יפה, ובח לא מתיש. איזה שינוי שעבר על סגנון הרכיבה שלי בשנים שעברו..

גילעד הוביל את אילן ואותי היום ברכיבת סינגל ספיד למעלה, למעלה, וירידה זריזה בסינגל הטכני משהו של הר רוח. בדרך עוד פגשנו את סער מוביל את חבורת הגיריות שהתחילו קצת לפנינו.

הקצב לא היה גבוה היום, ממוצע של 13 קמ"ש בלי עצירות (8.3 ברוטו). סה"כ טיפסנו 54:12 דקות (31%) מהרכיבה, וירדנו 33:47 (20%). העליה לא קלה באורך ולא בשיפוע, אבל הירידה הטכנית בסינגל מפצה משהו, ואני חושב תוך כדי שאולי יש כאן אלטרנטיבה מעניינת לכיסלון. אולי שניים שלושה סיבובים כאן יהיו הרבה הרבה יותר מעניינים.. הבעיה היחידה לדעתי היא הירידה בשביל האש אחרי העליה להר רוח, ירידה שפשוט הורגת את האופניים..

סיבוב אחד של כיסלון הוא בערך 44 דקות עליה ו-27 דקות ירידה, במהירות ממוצעת של 18 קמ"ש. אמנם זה באימון, וביחס הילוכים של 32X16 (היום הייתי 32X18), אבל בגדול אני מאמין שבאמת הר רוח רצחני יותר.. הגרמין מראה שבכיסלון עלינו בערך 600מ', והיום קצת יותר, בערך 860.

לצערי מכיסלון אין לי נתוני דופק, היום היה רגוע למדי (מתקשר לדיון עבודת בסיס עם סינגל ספיד):

45 דקות בדופק קל מאוד, 39 בדופק רגיל, 34 דקות בדופק גבוה יחסית, וכלל לא הגעתי לדפקים הגבוהים בסקאלה:

סה"כ רכבנו 2:42:52 שעות, מתוכן נטו של 1:43:56 (63.8%) למרחק של 22.57 ק"מ, והמסלול הנהדר הזה נראה ככה:

https://web.archive.org/web/20080604091926if_/http://maps.google.com/maps?q=http:%2F%2Ftrail.motionbased.com%2Ftrail%2Fkml%2Fepisode.kml%3FepisodePkValues%3D5794576&ie=UTF8&t=h&ll=31.833516,35.066847&spn=0.035626,0.076491&output=embed&s=AARTsJqltA5Xz_4HqcfRZCfSYmbZFyzn_g
View Larger Map

הסיבוב של אלון-שוקף-יגור

איזו הפתעה ואיזו הנאה לחזור לרכיבות AM אחרי כל כך הרבה זמן, ואם כבר לחזור, אז עם כל החבר'ה (פבלו, עדי, פיטר ואילן), ואם כבר כל זה – אז במז אויר מושלם – רגעים אחרונים של חורף בתחילת מאי..

נפגשים ב7 בדמון, הקפצות לפה ולשם, ומתחילים לרכוב ב7:45 עם שני רכבים שמחכים ביגור למטה. ישר לתוך אלון. אני לא אוהב להתחיל ישר בטכני, בטח לא אחרי כמה חודשים שלא רכבתי עם הטרנר, אבל זה מה יש.. כמובן שאני קצת מאחור, ועוד מתברר לי שאין לי אויר בגלגל.. נו שווין. מזל שאלון קצר, ותוך רגע אנחנו בחימום האמיתי, ועולים לשוקף.

https://web.archive.org/web/20080604091926if_/http://maps.google.com/maps?q=http:%2F%2Ftrail.motionbased.com%2Ftrail%2Fkml%2Fepisode.kml%3FepisodePkValues%3D5621593&ie=UTF8&t=h&ll=32.73095,35.043028&spn=0.046413,0.061148&output=embed&s=AARTsJrJM9iOqzdqhkDlMvOBGcRHB2u7cg
View Larger Map

הירידה משוקף כבר יותר מהירה ונוחה בשבילי, ואנחנו עולים חזרה בדרך המהירה (דרך אלון) ויורדים בדאון היל המדהים לכיוון יגור.

יגור הוא סינגל מעולם אחר. טוב, אולי לא עולם אחר, אבל בהחלט מדינה שונה. הוא ארוך, הוא צר (סינגל אמיתי) והוא מלא סוויצ'בקים. יש בו קטעים טכניים קצרים וקטעים מהירים מאוד, ותמיד צריך להזהר מהתהום הקטנה..

וככה בתוך הריכוז, המהירות, הפחד, ממאית השנייה משהו מרגיש לי לא טוב, לא יציב, ופתאום הרגל משתחררת.. מנסה להחזיר את הרגל לקליט, אבל זה לא תופס, והרגל כבדה.. כל זה לוקח איזה 5 שניות אבל נראה הרבה זמן. מסתכל למטה ומגלה את הקראנק מנותק מהאופניים, ומחובר לי לרגל.. מתברר שהברגים הם לא מה שמחזיק את הXT במקום, אלא הפקק מהגומי, שלפעמים פשוט נשבר לו.. למזלי לעדי יש את הכלי המתאים ואני מסיים את הסינגל ברכיבה.. כבר ראיתי את עצמי רץ את שאר הדרך..