עז הרים בשיתוף עם פרו ספורט ובחסות Columbia הרימו אתמול את אחד האירועים המטורפים שנעשו בארץ: מרוץ הרפתקאה (adventure race) של 24 שעות בכרמל הדרומי – מרוץ קבוצות של 4 אנשים בכל קבוצה, בו אנחנו חותרים בקייאקים, רוכבים באופני שטח, רצים ביבשה ובים, מנווטים ועושים כל מה שאנחנו יכולים להשיג כמה שיותר נקודות ציון המפוזרות בכל האיזור.
כרגע הכל כואב, ויש לי הרבה לכתוב. מכתב מסכם לעז הרים (התחרות היתה פיילוט ומחפשים משוב לקראת שנה הבאה), סיכום כאן לבלוג (מחכה לזמן ותמונות), ועוד. עד שכל אלה יקרו רציתי לומר..
תודה ענקית – לעז הרים – וורן שתיכנו את המסלול ועזר כל הזמן, עודד, חייך, והיה מה שהוא יודע להיות. נמרוד שהצחיק, דיבר, וכל הזמן מנסה לשפר את האירועים שאנחנו אוהבים להשתתף בהם, ובועז שעזר ועודד בכל דקה ורגע ב24 שעות הארוכות האלה. אני בטוח שכולם היו ערים לפני, וכנראה גם אחרי.
תודה לקולומביה, באמת, שלקחו על עצמם לספנסר את האירוע הזה בלי לדעת מה יהיה, מה יקרה, איך יהיה. פעם ראשונה כבר אמרתי? חברה שרוצה לתת לספורט בישראל סיכוי.
לקרן – השותפה הנותרת שלי בתחרות, אחרי ששני האחרים נטשו. לא הכרתי אותך באמת לפני, אבל יצאת ענקית, גדולה מהחיים, לוחמת ששום דבר לא עומד בפני הרצון שלך. כבוד!
—–
כשזה נאמר, כואב, כואב לי. ממש. מלמטה למעלה.
כפות הרגליים – אחרי 24 שעות על הרגליים, רכיבה של 8 שעות וריצה של 13. כפות הרגליים שלי מפוצצות.
קרסול – כואב מתנועות בעייתית בריצת השטח הארוכה והאין סופית.
שקיים ורגליים – שרוטות לגמרי מניסויי מעבר כושלים וניווט בעייתי – שורפות.
ואם כבר רגליים – הארבע ראשי העייף, כואב בצורה נעימה שכזו.
כתפיים – תפוסות מהקייאקים ושורפות מהתיק שהיה לחוץ עליהן 24 שעות.
כפות ידייים – שלפוחיות מהקייאקים והרכיה הארוכה.
חזה – תפוס מהקייאקים.
עיינים – כואבות ואדומות מעייפות.
—–
איזה מירוץ מטריף.