השנה שהייתה, השניה שתהיה (סיכומיישן)

מי שמכיר אותי יודע שאני אוהב סיכומים. אני אוהב סימבולים, תאריכים מיוחדים וסיבות לאירועים. מה לעשות, אני מאמין שצריך לציין ימי הולדת, ימים מיוחדים, דברים שקרו. אני חושב שהחיים שלנו עשויים מזה, בסך הכל, אז למה לא?

לכן סוף השנה האזרחי הוא חגיגה בשבילי. יום הולדת (סיכומי השנה שהייתה) והשנה החדשה (תיכנונים לשנה הבאה) עם הרבה אלכוהול כלי לפתוח את הצ'אקרות. מכיוון שיש לי הרבה בלוגים פעילים, החלטתי לכתוב משהו ספציפי לכל בלוג.. הפעם אני אתרכז בספורט.

באופן כללי בגיזרת הספורט אני מרוצה. למדתי המון, השתפרתי, נהניתי וגדלתי. למדתי על תזונה (בין השאר, שאני שותה יותר מדי), למדתי והתנסיתי בפציעות ספורט אחרי שנים שהייתי "נקי", היו רכיבות ארוכות ומרגשות ותחרויות מדהימות, וכמובן, אתגר הפרה המתה.

בבלוג למדתי שיש שני סוגי פוסטים שאנשים אוהבים. הפסקתי לכתוב סתם על רכיבות מלאות נתונים, ועל ההתקדמות שלי באימונים. אנשים אוהבים פוסטים על תחרויות מיוחדות (הפוסט הפופולרי ביותר השנה היה  על מרוץ הלילה של נייקי שנצפה מעל 400 פעמים ביום, בימים שאחרי המירוץ, ואחריו הפוסטים על ה24 שעות של שכרון חושים, וכו'. הפוסטים השניים פופולאריים פחות אבל נשארים כך לזמן רב יותר: הקדמה על אימוני איכות מוביל, ואחריו ההבדל בין 24 שעות ואיש ברזל. השנה אני מקווה לכתוב יותר פוסטים בסגנון הזה.

אז מה, באמת, אני מצפה לשנה החדשה? הרוב יסתיים בתחילתה, עם האיש ברזל, האולטרא מרתון, והוולוו של 2009. אחר כך, אני מצפה לנוח קצת, להשאר בכושר אבל לחזור לאורח חיים של בן אדם רגיל, לקום פעם בשבוע מאוחר יותר (לא בסופ"ש, אל דאגה), ולישון. אה… לישון.

יותר מעסיק אותי מה אני מאחל לכל החברים, הותיקים והחדשים, שיש לי מעולם הספורט. לא היתה שנה שכל כך הרבה אנשים הצטרפו למעגל, לא היתה שנה שכל כך הרבה מן המוכרים לקחו כיוון מקצועי הרבה יותר. שיחות על חלקים הוחלפו בשיחות על אימונים, על תזונה, על ריצה ואופניים.. ובכלל, כמות התחרויות הפכה להיות מדהימה (משנים של מרתון יחיד בארץ קפצנו לשלושה + 2 אולטרא).. אז הנה הרשימה שלי:

חבורת הסינגל ספיד:

  • אילן – הקטנה (הראשונה!) מגיעה בקרוב, אתה כבר שולט בכל רזי הרכיבה המוכרים לנו, אני לא יודע אם לאחל שתמצא אחד חדש או איזו המצאה שתיתן לך יותר זמן. הלוואי שהשנה העבודה תהיה פחות דורשת ותיתן יותר זמן לחברים, לרכיבה, לסרטים, ושתהיה כבר מצלמת קסדה לעזאזל! (פוסט יומולדת זה לא כאן, אבל לא שכחתי)
  • פורטוגלי – איזה שינוי היה בשנה שעברה, והשנה השינוי יושלם עם הטראנסאלפ. העונג של עבודה לקראת תחרות גדולה וההשלמה שלו נהדר, מאמין שעוד תראה.. וכמובן – לעוד הרבה טקילות ולימונצ'לו!
  • תמיר – כמו פורטו, גם הדרך שלך היתה ארוכה השנה, וגם אתה הולך על הטראנס, ויהיה תענוג גדול.. כשאתה נפתח ברכיבות (ואחרי) זה תענוג לנסות לרדוף אחריך.. מאחל שתראה לנו קצת יותר מהאדם מאחורי המכונה השנה :)
  • יורם – עם הארוחה בא התאבון, ואחרי הAC השנה, שכל כך התרגשת להכין, זה לא מפסיק. מאחל שיהיו עוד ועוד רעיונות לדברים משוגעים נוספים ושתמיד תמצא את חולי נפש שיעשו אותם איתך..
  • אייל – מוביל תרבות ושינוי, תמיד צעד אחד קדימה. מה אפשר לאחל לאומן בנשמה שהדרך משתנה כל הזמן? אולי שתמשיך להשתנות, לזהות את הטרנדים, להוביל קומונות והתחיל סדרים חברתיים חדשים.
  • אסי – את הכביש עברת וכבשת, את אליפות הXC השנה לקחת, אבל השנה אתה חוזר אלינו לשטח (נכון? נכון?!) – אין על התיקתוקים ועל הדיוק, תמיד אתה משגע אותי על האופניים המלוכלכים שלי, רק תמשיך :)
  • שחר – הולך ומתמקצע מרכיבה לרכיבה, הופך להיות חזק יותר ויותר. היחידי שמשך (משך!) את אילן בעליה ליער הקסום, ורק בשביל זה צריך מוח (וגוף) של פלדה. כבוד!
  • זוהר – ספורטאי נשמה. נשמה של ספורטאי. כמה השקעה, כמה מושלמות בכל דבר שאתה עושה. מה צפויה השנה? אני כבר רואה אותך כובש את הכביש, או אולי XC? שנים נלחמת שאתה לא רוצה יותר מזוג אופניים אחד, עכשיו יש לך שלושה. מה יקרה?
  • עינב – הרבה זמן נלחמת בטרנד של המשוגעים מהדרום שבאו לבקר, אבל מהרגע שניסית את הסינגל ספיד את הולכת ומתחזקת, ולא במפתיע – גם בטכני. אני מאחל שזה רק ימשיך, וכן, שימשיכו העוגיות שקדים (אאאררררר) והפוסטים בקומונה!
  • וגיא – אולי נשנה את השם ל"וגיא"? גם אתה קפצת בצורה רצינית בכוח לאחרונה (מי אמר סינגל ספיד?) – רק תמשיך עם הפוסטים הקורעים בקומונה, רכיבות ארוכות ללא סוף, ואירוח חם בסיום.
  • ספטא – פרצת לעולם הדיגיטלי בגדול, עם הבלוג, הקפה, הנוכחות. מקווה שזה יחזיר את עצמו ויגרום להרבה (יותר) תנועה, והמון ענין..
  • מנחם – יותר ויותר כתבות, תמונות, מאמרים.. וסינגלים חדשים (אמיתיים ודמיוניים) בבן שמן.
  • שמאי – שתלמד להנות גם מהרכיבה ולא רק מהסיום :) ותמשיך לכתוב את ההגיגים וההתחכמויות (ולאחרונה, שירה) – אין עליך :)
  • קטן – שסוף סוף תקבל סינגל ספיד אמיתיים, אלא מה?
  • אופיר – תפסיק לשבור חלקים מהאופניים, ותן בראש באתגר הבא (לא מרחיב מכיוון שזו עדיין חצי הפתעה)..
  • גיאחה – תפסיק עם השטויות, תתאפס על הסינגל ספיד המדהימים שלך (כן, זה עובד גם בשטח אמיתי ותתצטרף כבר לרכיבות, לא רק ברגע האחרון)
  • ירון דותן – מאחל הרבה בירות טובות ושתייה בסוף הרכיבות, תמשיך להנות ולשמוח, לחייך ולהנות!
  • ספרוקט – מאחל (האמת, שזה יותר לנו, אבל זה מה יש) שתחזור! איפה נעלמת? לאיפה הלכת?
  • יהודה – שתלמד להתחיל יותר לאט (לא צריך להלחם עם אילן תמיד), ולרכוב יציב :)
  • בוב הבנאי – שימישכו להופיע אופניים עם השם שלך עליהם, תענוג גדול לראות ולהנות מהם..
  • ניל – שהאתר יעלה לאויר, ועסיקי בניית הגלגלים ירקיעו שחקים. אין על מה שאתה בונה, צריך רק לפרסם.

אנשים יקרים:

  • אורית – שתעלם הפציעה הארורה הזו! אין משהו חשוב יותר. שיעלם גם השיעול, והבלייר.. מתגעגעים!
  • איתמר – המרתון הקרוב כבר לא יקרה, אבל מרתון תל אביב מלא, מלא!
  • אורן – תחזור לריצות של ה12 ק"מ בקלות, לחצי מרתון ת"א בזהירות, ולריצות הקבועות שלנו בימי ראשון..

בחורה יקרה מאוד:

  • אמא – שתצליחי להגיע לטריאתלון נשים הראשון ולסיים ריצת ה10 ק"מ הראשונה שלך השנה!

חברים טובים:

  • שי – שהפציעה תעבור מהר ונראה אותך בחצי מרתון תל אביב!
  • מיקי – זה קל, אני פשוט מגיע לרשימה וממשיך משם. לא הכל להשנה, אבל שיצליח יחד עם העבודה החדשה, לקראת אשת הברזל!
  • עומר קפלן – קודם כל איחול זריז – בהצלחה במרתון טבריה הקרוב! (עוד פחות משבועיים!), אבל לאחר כך – שתמשיך לרוץ, ושלא באמת עברת את הריצה הארוכה האחרונה
  • פיט – מה אומר ומה אגיד? שתגיע, סוף סוף, לרכיבה בחו"ל! הגיע הזמן!
  • יונתן – תתחיל לרכוב בימי חמישי כבר!
  • עדי – רק התחלת משהו חדש ומדהים עכשיו, אז איך אפשר עוד להוסיף לזה משהו? :)
  • פבלו – הרבה רכיבות, פשוט הרבה רכיבות. מקווה שגם חלק יהיו מוקדם מספיק בשבילי להצטרף, או שמשהו יצטרך לקרות! פאקינג אמאצ'ורז.
  • דובב – בהצלחה עם החברה המתרחבת.. מקווה שאתה מספיק גם לרוץ כמו שאתה אוהב..

(גם) בשביל זה יש חברים

לסופרי העורבים יש שורה בשיר "זה 4.30 בבוקר יום שלישי, זה לא נהיה הרבה יותר גרוע מזה" (לינק לשיר, לצערי הם מבקשים לא לעשות אמבד), וזה מה שמתנגן אצלי בראש ביום שני, 5:30 בבוקר, כשחשוך וקר בחוץ. עוד מעט אני צריך לצאת לפגוש את יונתן לרכיבת כביש בעיגולים של ראש ציפור, וזה הולך להיות קשה ומשעמם.. קר, חשוך, קשה, ומשעמם. זה לא נהיה הרבה יותר גרוע מזה.

אבל קבעתי, ויונתן מחכה, אז אני יוצא. גם בשביל זה יש חברים, שיוציאו אותך החוצה בבקרים הקרים.

נפגשים בדיוק כשהוא מסיים את סיבוב החימום שלו, ומתחילים ברכיבה. אין הרבה מה לעשות כשרוכבים בסיבוב של 2 ק"מ, חוץ מלדבר, או לתת בראש. שנינו עייפים וקרים בשביל לתת בראש, אז קצת מדברים וקצת מפדלים, וזה נהיה קצת משעמם. יונתן דווקא מסתדר ורוצה עוד חצי שעה, אני חושב כמה נחמד היה פשוט ליפול ולמות.

פתאום עוקפים אותנו במהירות חבורה של 4 רוכבים. עוקפים. אותי. במהירות. הא. ישר מתחיל מרדף. כן, גם בשביל זה יש חברים. חצי שעה? לחזור הביתה? על מה אתם מדברים, שטויות. הדופק עולה, המוביל איטי? אני מחילף אותו. 37-38 קמ"ש במישור, והם בקושי אחרי, מישהו מחליף אותי, יונתן מחליף אותו. הם רוצים קצת לנוח, אבל על זה הם היו צריכים לחשוב לפני שהם עקפו אותנו.

במישור האחרון אחד מהר נותן דחיפה ועף קדימה, ואני אחריו. הכל בוער, הריאות, הרגליים. אני פשוט חושב שאין מצב שהוא יכול להמשיך ככה הרבה זמן. גם אני לא, אבל הוא בטח ישבר קודם, כי אני נשבר כשאני נופל. אנחנו על 39 קמ"ש, והוא מתחיל להשבר, להאט, אני עדיין איתו. אח"כ הוא אומר לי שהוא בפגרה. איך תמיד אנשים שאני עוקף, אבל תמיד, הם בדיוק בפגרה. זה פשוט מהמם.

חוזר הביתה ועוצר באידילסון 10 לקפה. איזה בוקר מושלם.