מרוץ קולומביה האתגרי (פיילוט) 2009 – הבוקר שלפני – חלק 1

4 בבוקר, מתעורר בבית. כולי אנרגיה והתרגשות. השעון מכוון ל4:20 אבל אני כבר על הרגליים. בפעם הבאה שאני אחזור לכאן זה יהיה עוד 32 שעות.

הכל מוכן כמובן. רשימת הציוד לאתגר הוכנה מראש, ומולאה לפי כל הפרטים. אני רק צריך לקום ולצאת. מכיוון שאני עובר דרך זהר לקחת את האופניים שלו אני יוצא קצת מוקדם, אבל לא הרבה יותר, משום שזהר גר 10 דקות ממקום האירוע – דבר שיתברר כיעיל במיוחד גם בהמשך. ארוחת בוקר (ראשונה) של שני טוסטים עם דבש, הארוחה החביבה עלי לפני תחרויות כבר שנים, ואני בחוץ. קפה בארומה ויתקין, כמובן, כי חייבים.

6:15 אני כבר במקום, פוגש את נמרוד שבדיוק מגיע להתחיל לארגן את הדברים. כן, התדרוך נקבע ל8:00 אבל ראובן הורה לכל הקבוצה להיות כאן ב6:30 כיאה לקבוצה רצינית. קרן מגיעה קצת אחרי, ואני מתחיל לארגן בזריזות את הדברים. אנחנו אמורים לסחוב את כל הציוד פרט לציוד האופניים עלינו תמיד (רוכבים עם נעלי הריצה מחוברות לתיק אם יש נעלי רכיבה), אז יש לחשוב ולתכנן די הרבה בסידור התיק: מה יוצא מתי, קלות ההוצאה, הגנה מהמיים וכו. כשאני מוציא את ציוד הריצה מהאוטו אני מגלה פרט מענין: הבאתי את נעל ימין של הקסקדיה שלי, אבל את נעל שמאל של הסולומון – לא יודע איך בדיוק הצלחתי. אני חושב שיהיה אפשרי לרוץ ככה, אבל עדיף שלא. שיחה זריזה לזהר שבדיוק חוזר מריצה ומתברר שהוא נועל אותה מידה כמו שלי, וגם לו יש קסקדיה 4. הוא מוכן בטוב ליבו להלוות לי אותה – ושוב יש לי זוג שלם.. זהר גר כאמור שתי דקות מהמקום ואני קופץ אליו. מזל. לשמחתי שום דבר אחר לא היה חסר בהמשך הדרך.

אני מגלה שלאופניים של זהר אי אפשר לחבר את תיק הרכיבה שלי, וקצת מתבאס. יש לי שם ציוד לתיקון אופניים שלא בא לי לסחוב עלי כל הזמן, פנימית 29" חלופית ועוד כמה שטויות. אסף וראובן מגיעים, ואני רואה שלאסף אין תיק אוכף. שואל אותו אם אכפת לו להרכיב את שלי, אבל הוא מסרב. הוא השקיע 1400 ש"ח כדי להוריד 140 גרם מהאופניים ולא רוצה שהתיק יפריע לו "בזרימה". נו שווין. רוכבי כביש ותסביך המשקל שלהם. בסוף אני מאלתר משהו ומצליח לחבר את התיק, ואח"כ עוד לוקח מנמרוד אזיקון ומחבר אותו טוב יותר. זה עובד.

האירגון מתחיל וההתרגשות גוברת. לוקח מראובן קצת ציוד כדי שהמשקל שלו לא יהיה רצחני (הוא בא עם תיק של 10 קילו, לא ברור בכלל עם מה.. התיק שלי שוקל בערך 5 קילו, מתוכם 3 ליטר מיים), אבל לא הוא ולא קרן (שבאה עם תיק שלא הייתי סוחב למכולת.. כולל ציוד חובה למירוץ 24 שעות כמו בושם, דאודורנט, ושאר ציוד השרדות) מסכימים שאני אקח מהם הרבה דברים. נראה לי שזו טעות, משחקי כבוד וגאווה שכולנו מכירים וכולנו עושים,  אבל הם לא תמיד יעילים בחיים והרבה פחות לפני מירוץ של 24 שעות. מצד שני, יש לנו קצת ריצה, קייאקים ועוד לג של ריצה אחר כך, ואני מקווה שאחרי הסבב הזה שניהם יתאפסו. התיק מוכן, הגוף מרוח היטב בכל מה שצריך כדי שלא תהיה שפשפת באף מקום, אנחנו מקבלים אפוד זוהר עם לוגואים של הספונסרים, והולכים לתדרוך.

מילה על הספונסרים באירוע. פיוניר השקעות, קולומביה וכמובן עז הרים עצמם – שהתגייסו וגייסו חברים, משפחה ושכנים למשימה. אני מבין את הסכנה בספינסור, לתת הרבה כסף לאירוע שיצליח פחות, או יותר, האם הוא יגיע ויגע באנשים הנכונים למותג, האם השם והמותג ירוויחו וכדומה. ספינסור, במיוחד של אירועים קטנים (לא חוכמה לספנסר את ריצת הלילה של תל אביב, לדוגמא) תמיד צריך להיות מוערך, לדעתי. אבל לספנסר אירוע כזה, פיילוט של 24 משתתפים בלבד, אירוע אתגרי שפונה לקהילה מאוד מסויימת, מגיע לחברות האלה כבוד גדול במיוחד, ותודה. אז הנה. וגם קיבלתי כובע של קולומביה.

אם כבר מדברים על הקבוצות שהגיעו, אז קצת הסבר. במירוץ אתגרי חובה להגיע בקבוצות של ארבעה, אבל זה לא מרוץ שליחים. כולנו חייבים להיות יחד כל הזמן, לא להתרחק יותר מ50 מ' זה מזה, וכולם חייבים לעשות את כל המשימות וכל הדרכים הקשות. מותר לעזור אחד לשני (בכלל, עזרה היא ערך עליון במירוץ ואם מרשל תופס אותך לא עוזר למתחרה בבעיה מקבלים penalty. עוד על נקודות אחר כך). יש שתי קטגוריות במירוץ, מעורב (אם יש לפחות אישה אחת) וגברים. אין קבוצת נשים בלבד. אולי אם אני אכתוב את זה שוב מישהי תתרגז מספיק כדי ששנה הבאה תהיה קבוצת נשים. אז הנה. יש קטגוריה מעורבת וקטגורית גברים. תרימו את הכפפה.

יש קבוצות מאוד מעניינות בתחרות. מכיוון שזה פיילוט, עז הרים ופרו ספורט בחרו קבוצות מיצגות, פחות או יותר, של כמה סוגי מתחרים. יש קבוצה של מקצוענים שעשו כבר תחרויות כאלה בחו"ל, יש קבוצת אצנים (אנחנו!), יש טריאתלטים, יש מדריכים מקנטרי ג (לדעתי הקבוצה המפתיעה ביותר בתחרות), וכו'. רוכבי שטח לא יוצגו, לצערי, לדעתי כי קשה למצא רוכבים שגם רצים. אם היינו באים בקבוצת הסינגל ספיד, היינו משאירים כאן עשן. עשן אני אומר לכם.

התחרות בגדול מאוד פשוטה. יש קצת יותר מ30 נקודות פזורות בשטח, ואנחנו צריכים למצא כמה שיותר. בדרך אנחנו אוספים נקודות עונשין, ומי שמגיע הכי מהר עם הכי קצת נקודות עונשין מנצח. נקודות עונשין מקבלים על על כל פיספוס של נקודה, כשלון במשימה, התרחקות יותר מ50 מ' וכדומה. אה, ועוד משהו – אם חבר קבוצה פורש, מקבלים הרבה נקודות עונשין. כל עוד אנחנו מינימום שניים עוד אפשר להמשיך, אבל אי אפשר להמשיך לבד. רק קבוצה אחת המשיכה בזוג (ניחוש אחד מי!), וכל הקבוצות סיימו.

מעבר לחוקים האלה, מותר לעשות הכל. מותר לעצור לישון אם רוצים או אם מרגישים שקצת שינה ומנוחה עדיפים על עוד נקודה או עוד הישג. יש זמני cut off, שבהם אם המארגנים חושבים שאתם יותר מדי מאחור הם משנים את המסלול (לנו קיצרו את נקודות 11-13 כי הגענו ל10 באיחור רב מאוד). במקרה הזה אני לא יודע אם מורידים נקודות ממש, או שסתם מפסידים נקודות על הנ"צ שפיספסנו. בכל מקרה זה לא טוב.

מבחינת ניווט, מקבלים דף "תיאורים כתובים" של כל הנקודות. אלה התיאורים הטקסטואליים של כל נ"צ ("על העץ הקטן", "מאחורי פח הזבל" או במקרה אחד מאוד מיוחד "על גדר של מטע עצי זית", עוד פרטים על המשפט האחרון בנקודה 18 המקוללת). כל כמה נקודות מקבלים מפה של האיזור הספציפי בו מופיעות הנקודות הבאות, וממשיכים איתה עד נקודת האיסוף הבאה, שם לרוב מחליפים מריצה לאופניים או להיפך, מקבלים משימה למלא (אתגר, פאזל, חידה), מיים, מפה חדשה, ויוצאים לדרך. לא היתה מוזיקה. חבל :)

עד כאן מנהלות. הבנתם את התחרות. גם אנחנו. התמרחנו, הכרנו, תודרכנו. אפשר לצאת כבר לדרך?

(הערה: קרן כתבה על המירוץ כאן, אם אתם רוצים לקרא)

חלק 1 – מירוץ אתגרי – הבוקר שלפני

חלק 2 – מירוץ אתגרי – היום

חלק 3- מירוץ אתגרי – הלילה

חלק 4 – מירוץ אתגרי – הבוקר

כואב אחרי מרוץ ההרפתקאה 24 שעות הראשון בארץ..

עז הרים בשיתוף עם פרו ספורט ובחסות Columbia הרימו אתמול את אחד האירועים המטורפים שנעשו בארץ: מרוץ הרפתקאה (adventure race) של 24 שעות בכרמל הדרומי – מרוץ קבוצות של 4 אנשים בכל קבוצה, בו אנחנו חותרים בקייאקים, רוכבים באופני שטח, רצים ביבשה ובים, מנווטים ועושים כל מה שאנחנו יכולים להשיג כמה שיותר נקודות ציון המפוזרות בכל האיזור.

כרגע הכל כואב, ויש לי הרבה לכתוב. מכתב מסכם לעז הרים (התחרות היתה פיילוט ומחפשים משוב לקראת שנה הבאה), סיכום כאן לבלוג (מחכה לזמן ותמונות), ועוד. עד שכל אלה יקרו רציתי לומר..

תודה ענקית – לעז הרים – וורן שתיכנו את המסלול ועזר כל הזמן, עודד, חייך, והיה מה שהוא יודע להיות. נמרוד שהצחיק, דיבר, וכל הזמן מנסה לשפר את האירועים שאנחנו אוהבים להשתתף בהם, ובועז שעזר ועודד בכל דקה ורגע ב24 שעות הארוכות האלה. אני בטוח שכולם היו ערים לפני, וכנראה גם אחרי.

תודה לקולומביה, באמת, שלקחו על עצמם לספנסר את האירוע הזה בלי לדעת מה יהיה, מה יקרה, איך יהיה. פעם ראשונה כבר אמרתי? חברה שרוצה לתת לספורט בישראל סיכוי.

לקרן – השותפה הנותרת שלי בתחרות, אחרי ששני האחרים נטשו. לא הכרתי אותך באמת לפני, אבל יצאת ענקית, גדולה מהחיים, לוחמת ששום דבר לא עומד בפני הרצון שלך. כבוד!

—–

כשזה נאמר, כואב, כואב לי. ממש. מלמטה למעלה.

כפות הרגליים – אחרי 24 שעות על הרגליים, רכיבה של 8 שעות וריצה של 13. כפות הרגליים שלי מפוצצות.

קרסול – כואב מתנועות בעייתית בריצת השטח הארוכה והאין סופית.

שקיים ורגליים – שרוטות לגמרי מניסויי מעבר כושלים וניווט בעייתי – שורפות.

ואם כבר רגליים – הארבע ראשי העייף, כואב בצורה נעימה שכזו.

כתפיים – תפוסות מהקייאקים ושורפות מהתיק שהיה לחוץ עליהן 24 שעות.

כפות ידייים – שלפוחיות מהקייאקים והרכיה הארוכה.

חזה – תפוס מהקייאקים.

עיינים – כואבות ואדומות מעייפות.

—–

איזה מירוץ מטריף.

וולוו צ’אלנג’ מגידו 2009

6 תגובות

רספקט ענק לעז הרים להרמת וולוו ציאלנג’ מגידו 2009, בשנה שכל כך קשה עסקית להזיז דברים, העיזים חוזרים ומפיקים אירועים כמו שאף אחד אחד (אולי חוץ מהgearless pirate) יודעים לעשות. אירוע שנותן חשק לעוד, הפנינג אמיתי.

ספויילר קטן לסוף הפוסט, גם כי זה פוסט קצר וגם כי אני מת על התמונה הזו:

IMG_3381

לאילן לקח קצת זמן (2 דקות) לשכנע אותי הפעם. הגוף עדיין לא התאושש לגמרי מהאולטרה של שבוע שעבר,  אבל וולוו ציאלאנג’ מגידו זה דבר שאסור לפספס. אפילו אם רק באים לבקר – זה האירוע השנתי וכולם מופיעים. למזלי גם אילן בפגרה קטנה, ולכן שנינו מפוייסים יחסית והולכים על ה50 ק”מ.

המסלול השנה שונה מאוד משנה שעברה. במסגרת פסטיבל טבע-אקשן (שגם הריצה היתה חלק ממנו), מיקום הזינוק שונה לאמצע היער, לשנוי אוירה מוחלט. הרבה פחות חביב לסינגל ספיד, המסלול כלל הרבה יותר מדי מסלולים שטוחים לטעמי, והרבה פחות מדי סינגלים טכניים. באופן כללי יש מגמה בשנה שנתיים האחרונות של מסלולים שהופכים פחות טכניים, יותר עממיים. אל דאגה, השמועה אומרת שאתגר הפרה המתה השני יהיה אתגרי במיוחד.

הGPS אומר שרכבנו 37 דקות (20%) במישור, מול 1:28 (כמעט 50%) בעליות.

volvo challenge height

אילן התחיל, כהרגלו, בטירוף. הפעם דווקא הסכמתי עם האסטרטגיה – המסלול קצר יחסית (מי ידע שנגיע למצב ש3 שעות בגלבוע יחשבו קצרות..), ההילוך נמוך (32X18), ואנחנו בזינוק מלא.. מה שאומר הרבה התעכבויות במסלולים.

הסיבוב הראשון מענין. המסלול לא מוכר, יש הרבה כוח (הרבה יותר ממש שחשבתי שיהיה לי, אבל הפתעות טובות אני תמיד מקבל באהדה). יש קצת עיכובים אבל ממש לא נורא. המסלול, כמו שאמרתי, מתגלה כקצת משעמם, אבל עם סוף בון בון – סינגלים נהדרים וסוף מסלול הדאון היל הפיראטי (מה שאומר קפיצונת בסוף המסלול), ואז עליית המוות של וורן (יחד עם שלט המורה To Hell, טץ’ אוהד לקראת סוף הסיבוב).

הסיבוב השני כבר סיפור קצת שונה. יש עייפות, והמסלול לא עוזר לי להעביר אותה בכיף. הסיבוב הראשון (כולל עצירת תדלוק זריזה) לןקח לאילן ולי 88:50 דקות, הסיבוב השני (בלי עצירה) 90:15. ממוצי הדופק בשניהם, דרך אגב, זהה: 165. לא רע ל3 שעות.

אני מפמפם אוכל (בננות) ועוד ג’ל שאילן הביא לי, ומקפיץ כדורי מלח כאילו אין מחר. הרגל מאיימת להתפס אז אני אדיב עם הכדורים. לדעתי האיזוטוני החדש לא ממש מספק לי את כל מה שאני צריך בקלוריות ובמלח, ולכן גם הבננות וגם הכדורים עוזרים לי מאוד. הג’ל עושה בלאגנים כרגיל, אבל השארתי אותו ל10 ק”מ האחרונים, מרחק שאני יכול לסחוב בלאגנים בלי בעיה.

ilan_me_megido_winJPG

בסופו של דבר זה מירוץ קצר והוא נגמר מהר. אין הרבה דרמות. אנחנו מצטרפים להפנינג ומחכים לפודיום. אני שמח לראות דוכנים של גורדן בנטניל וגלגלי האופניים, וארי (אין לי קישור לאתר שלו..)

האירוע היה מסודר למופת, אבל משהו שם הפריע לי. רק אחרי שדיברתי קצת עם שרון הבנתי מה באמת הפריע לי: היתה הרגשה נהדרת של הפנינג, לא היתה הרגשה בכלל של תחרות. פה ושם דברו על זה אבל לא ממש. לא צעקו כשזוגות עברו, לא הפסיקו את ההקראה של ההגרלות או ההצגות שזוגות סיימו, אפילו את ה100 ק”מ. קשה לי להסביר, אבל זה פשוט עצוב לגמור 100 ק”מ ושהכרוז לא אומר שום דבר.. או אפילו 50 ק”מ אחרי 4-5 שעות של סבל, ושקט בקהל. נראה לי שהפתרון היה יכול להיות פשוט – אם הרוכבים היו עוברים בתוך ההפנינג זה היה פותר הרבה מהבעיה.. חבל. לא היה באז מגניב של רכיבה.

הפודיום והמסלול:


View Larger Map