אחרי שהבנו מה קורה עם המלח, בא תורו של הפרוטאין (חלבון). אכילת חלבון באימון סיבולת קצת יותר מסובכת מרוב המזון שספורטאי צריך לחשוב עליו, אסור יותר מדי, אסור יותר מדי בבת אחת, לא כדאי פחות מדי, וזה הכל תלוי בזמן המאמץ..
כל מה שכתוב בפוסט הזה מתקשר לאכילת חלבון בזמן המאמץ, ולא קשור לחלבון אחרי המאמץ כחלק מהתאוששות.
נתחיל בזמן המאמץ, מכיוון שזה פשוט יותר: אם האימון שלכם הוא פחות משעתיים, עזבו את הקטע של החלבון. מותר לאכול אם יוצא אבל אין באמת צורך, אז פשוט תתעלמו מהנושא.. אבל אם האימון מתחיל להתארך מעבר לשעה וחצי, הגוף מתחיל להיות יותר לחוץ בצורך באנרגיה, ומתחיל להשתמש בחלבון האגור בגוף כדי לספק חלק מהאנרגיה הזו, חלבון שמגיע בי השאר מהשרירים שלכם – הליך שנקרא גלוקונאוגנזה (הסבר טוב בהרבה בגרסה האנגלית) – שאתם לא רוצים להגיע אליו במהלך המאמץ.
גם יותר מדי חלבון זה לא טוב – אחוזי החלבון מסך הצריכה הקלורית שלכם לא ברורים. יש תזונאים שמדברים על 10-15%, יש שמדברים על עד 20%. בכל מקרה, הגוף אינו יכול לספוג יותר מ20-30 גרם במכה, וגם כמות כזו הוא לא יכול לספוג שעה אחרי שעה. יותר מדי חלבון גורם עומס על מערכת העיכול שתגרום לכם לעייפות והאטה, ואם הגוף גם לא יצליח לעכל את הפחממות החשובות לו כל כך, תכנסו לעולם של צרות אחרות.
לסיכומו של ענין החלבון – אחרי שהחלטתם את כמות הקלוריות בשעה שאתם רוצים להכניס לגוף, המספר הראשוני צריך להיות בערך 10% שמגיע מחלבון. מכיוון שלרוב סך הכלוריות יהיה בערך 300 לשעה, כדאי מאוד לצרוך את ה30גרם האלו לאורך זמן ובאופן קבוע, ולא בבת אחת (ז"א, אם הכל מגיע מחטיף, לאכול קצת מהחטיף כל שעה).