תגית: ריצת בוקר

חשבתי שאכתוב איזה סיכום כללי על הריצות שלי בסקוטלנד, על המקומות והחוויות השונות, ממבט של ספורטאי שמטייל בחו”ל. אבל הריצה של היום בבוקר פשוט היתה חייבת פוסט משלה.

6 בבוקר, אידנברו, היום האחרון בטיול שלי לסקוטלנד. אני יוצא לריצה במסלול שהבחורה מהקבלה הפנתה אותי אליו, אבל בחשש כלשהו. הבחורה לא היתה מחוברת, בטח לא לריצה. לא ידעה כמעט כלום ממה ששאלתי אותה, ומשהו בנימה גרם לי לרצות דעה שניה. בבוקר, כשמישהו אחר בקבלה, באמת קיבלתי תשובה אחרת. לא שהוא הבין משהו בריצה, אני משער שמי שאוהב טבע וספורט בסקוטלנד לא מוצא את עצמו באדינבורו, אבל הוא הוציא מפה גדולה של העיר ומכאן כבר אני הובלתי אותו בשאלות.

הכיוון משתנה לצד השני בכלל, לגבעה גדולה שנקראת הכיסא של ארתור. כמה אפשר לטעות בבוקר כשרצים לכיסא של ארתור? לא משהו רציני, אני מגלה אח”כ, 220 מטר גובה, מצטבר מאוד מהר אמנם, אבל לא עד כדי כך.

העיר עדיין ישנונית, ואני רץ למעלה. לפחות יוצא לי לרוץ בשבילים ולא על מדרכות.

ואז יש איזשהו חיבור של אנדרנלין, ריצה, אויר, נוף, ומוזיקה טובה. כשספורט ומוזיקה מתחברים, אי אפשר להשאר אדיש. U2 מחליטים לשיר What a beautiful day בדיוק כשאני פונה אל הפינה שפורשת לי את החלק המענין, העתיק, של העיר מולי – טירת אדנבורו, הפרלמנט, ועוד כמה מבצרים קטנים וכנסיות עתיקות, במרחק ההרים מכוסי הערפל של הבוקר, חלקם עדיין מנצנצים בלבן של סוף החורף.. איזה יום יפה להיות בחוץ, להרגיש את התאומים זועקים לקצת מישור.. לנשום, ולהיות חי.