מה עושים כשצריכים להשתין?

אין מה לעשות, זה קורה. ואין הרבה דרכים להתמודד עם זה – חוץ מאשר לעצור רגע בצד ולתת לזה לזרום.. ולא, אני לא חושב שלהשתין תוך כדי רכיבה או ריצה הם פתרונות ראויים. יש לתת כבוד לשתן, תנו לו לזרום.

אבל מה קורה כשזה חוזר וחוזר וחוזר? באירונמן שלי אני ממש זוכר עצירות פעמיים שלוש בשעה (!) בארבע שעות הראשונות של האופניים.. היה לי מרתון שעצרתי בו 4 פעמים (פחות מ4 שעות ריצה, אז בממוצע עצרתי קצת יותר מפעם בשעה), וכמעט בכל מירוץ 10 דקות לאחר הזינוק יש צורך. במצב כזה זה לא רק מאט מאוד, אלא גם ממש מטריד. הזרימה של התחרות מפסיקה, הריכוז נפגע, וכו.

לאחר בדיקות על עצמי וברשת, בעזרת מספר מאמרים ושיחות עם אנשים, מצאתי שהסיבות העיקריות לצורך הזה כוללות שילוב כלשהו של הנקודות הבאות:

  • התרגשות ממירוצים (בעיקר הענין של צורך מיד אחרי הזינוק)
  • שתיית יתר לפני ותוך כדי המירוץ
  • תחרות בטמפרטורות נמוכות (כולל לבוש קל בטמפרטורה קרירה תוך צפיה להתחממות מזג האויר ו\או הגוף בהמשך היום, במיוחד בתחרויות ארוכות)

התרגשות ממירוץ

הגוף האנושי מתפקד שונה תחת לחץ. דברים רבים משפיעים על הדרך בה אנחנו מגיבים: נתונים גנטיים, פזיולוגיים, נפשיים, רמת הכושר הגופני והלחץ הכללי בחיים לפני המירוץ. הגיל, מחלות, ונתונים דומים גם הם משפיעים על רמת ההתרגשות שלנו.

מה שמענין הוא, שההשפעה הסופית ללחץ הזה משתנה גם היא בין אנשים: יש אנשים שהלחץ לוקח אותם קדימה, עוזר להם במצבים קשים, הופך אותם לתחרותיים יותר, ויש אנשים שהלחץ גורם להם לסבל נפשי, פגיעה בביצועים וכדומה. הגוף האנושי מתנהג שונה מאוד מאדם לאדם.

אצל אנשים מסויימים לחץ מתורגם ליובש בפה. אנשים כאלה, במיוחד לפני המירוץ אבל לעיתים גם תוך כדי, נוטים לשתות יותר נוזלים, ולכן גם הצורך המוגבר ללכת לשירותים. כלל אצבע ידוע בספורט למרחקים ארוכים הוא שכשהפה יבש, אתה כבר מיובש ואיחרת בשתיה – אבל לעיתים הסיבה ליובש בפה שונה לגמרי.

שתיית יתר לפני המירוץ

כתבתי בעבר על טעויות תזונה לפני מירוץ, ולא ארחיב יותר מדי כאן. אבל לעיתים קרובות דווקא הפחד מהתיבשות גורם לנו לשתות יותר מדי בימים שלפני המירוץ, או אפילו בבוקר המירוץ, והגוף פשוט מנסה להפטר מכל הנוזלים שהצטברו.

טמפרטורות נמוכות

כשקר לגוף הוא מגיב. התגובה נעשית בשלוש רמות, תלוי עד כמה קר, רעידות, כיווץ כלי דם להורדת איבוד חום ושחרור של חומצות אמינו וסוכרים. אחת מתופעות הלוואי לירידת לחץ הדם בכלי הדם החיצוניים היא גידול בהטלת השתן. כתבתי כמה נקודות חשובות על אימונים בקור בעבר, שווה לקרא.

אז מה עושים? זמן לטיפים במקום טיפות

  • כל מה שכתבתי במה לא לאכול לפני מירוץ תופס, כמובן.
  • קשה באימונים.. כמו כל דבר אחר.. אם המירוץ אמור להיות במזג אויר קר, נסו להתאמן באותן שעות, כנראה בוקר, אלא אם מדובר בתחרות אולטרה בלילה.. (מישהו אמר dtd?)
  • אם המירוץ ארוך ואתם מצפים לעמוד בתור לפני הזינוק מעל 30 דקות – עדיף לא להתחמם ולהתקרר חזרה – השארו חמימים וחכו בסובלנות, ונצלו את תחילת המירוץ כדי להתחמם.
  • אם יש לכם מישהו שמלווה אתכם, נצלו אותם כדי להתלבש חם ולהעביר אליהם את הבגדים לפני הזינוק.
  • ברוב המירוצים בישראל אפשר לדבר עם המזיניקים שיאספו את הבגדים שלכם אחרי הזינוק, אפשר לנצל את זה.

טעויות תזונה לפני מירוץ

הרבה כתבות יש ברשת על מה לאכול לפני מירוצים, בין עם זה מירוץ ראשון של 5 ק"מ או תחרות אופניים של 160 ק"מ בשטח. גם אני אכתוב בהמשך השבוע את ההמלצות שלי בענין, אז אם זה מענין אתכם, המתינו :) אבל היום דווקא רציתי קצת להתעכב על טעויות שאנשים עושים, בין עם מחוסר ידע ובין עם בגלל ידע חלקי, בתזונת טרום מירוץ.

טעות: לשתות המון מיים. הרשת מלאה בהמלצות על שתייה מרובה (לרוויה) לפני מירוץ. ההמלצה הזו נכונה, במיוחד בארצנו החמימה, וכדאי להגיע למירוץ במצב רווי ולא מיובש, מכיוון שכנראה יש סיכוי טוב שתגיעו לקצוות תוך כדי המירוץ, אלא אם אתתם מאוד מודעים למה שאתם שותים. מעט מאוד אנשים מודעים לעובדה שאפשר לשתות יותר מדי. שתייה של מיים מדללת את מאגרי האלקטרוליטים (מלחים) בגוף, מה שבהמשך עלול לגרום לכם להתכווצויות, כאבים ואפילו סוף עצוב למירוץ.

מה כן לעשות? לקראת המירוץ לשתות הרבה נוזלים, לא רק מיים. ביום המירוץ עצמו, שעתיים שלוש לפני, שתו קצת מיץ או משקה איזוטוני (מה שנוח לכם ואתם רגילים אליו) ותנו לגוף זמן לעכל את השתייה.

[עוד על איזון מיים ואלקרוליטים]

טעות: לאכול המון פחממות בארוחה בערב המירוץ. הרעיון בארוחת פחממות ערב המירוץ היא להעמיס את השרירים שלכם בגליקוגן (כתבתי בעבר על הצורך בגליקוגן) כדי לתת דלק לגוף ביום התחרות. הרעיון נכון, אך אם תאכלו יותא ממה שאתם צריכים, יכול לגרום לכם להרגיש מפוצצים, להעמיס על הגוף שלכם שמנסה בכל כוחו לעכל את הכמויות, ולגרום לכם לבעיות והפסקות שירותים רבות באמצע המירוץ.

מה כן לעשות? להתרכז בדיאטה מרומת פחממות בשבוע לפני המירוץ (60-70% מהדיאטה, מה שעובד לכם). אל תאכלו מעבר להרגשה של שובע – הגוף שלכם יודע להגיד לכם לעצור. נסו לאכול ארוחת פסטה דשנה יומיים לפני התחרות, לא בערב עצמו.

טעות: ארוחה מרובת סיבים לפני התחרות. מתחרים רבים אוכלים ארוחות מרובות סיבים בחיי היום יום – זה בריא יותר ומשמין פחות, ויש הרבה סיבות לסגנון החיים הזה. אבל יום לפני התחרות, ובוודאי בבוקר התחרות, מזון עתיר סיבים עלול לגרום לכם לבטן רגישה וביות איכול ששוב ישלחו אתכם לשירותים. למרות שביום יום אני אוכל ברנפלקס, בבוקר התחרות אני תמיד אוכל מזון מוצק יותר (כמו פרוסה עם דבש).

מה כן לעשות? אני ממליץ להמנע. העיצה הזו לא אבסולוטית – יש אנשים שמזון מלא סיבים לא מפריע להם כלל, יש אנשים שרגישים לגמרי. הענין הוא שהמזון הזה לא יעיל במיוחד ביום התחרות עצמו, ולכן פשוט עדיף לקצץ בסיכונים ולהוריד אותו מהדיאטה.

טעות: לא לאכול ארוחת בוקר. לפעצים בגלל פחד מהמירוץ עצמו, ההתרגשות גורמת לנו לאבד רעב, ולפעמים בגלל רצון "להרגיש קלים" – ספורטאים לפעמים שוכחים את הארוחה החשובה הזו לפני המירוץ. עד כמה שהארוחה הזו חשובה ביום יום, בבוקר המירוץ היא אפילו חשובה יותר – היא נותנת לגוף שלנו את המאגרים הראשונים שאותם הוא מנצל בזמן התחרות, ושומר על רמות הסוכר שלנו יציבות.

מה כן לעשות? ארוחת פחממות שאינה כבדה מדי, 2-3 שעות לפני המירוץ. אם קשה לכם – מזון אנרגיה או משקה איזוטוני גם הם יכולים לעזור. חצי שעה לפני התחלת המירוץ, אם אתם יכולים, משקה נוסף או משהו קטן גם יכולים מאוד לעזור.

טעות חמורה: לאכול משהו שלא אכלתם לפני. אין לי דרך חזקה מספיק להגיד את זה: אל תנסו משהו חדש ביום המירוץ.