לאט לאט, כשהפציעה שלי הולכת ונעלמת (סבלנות! סבלנות!), אני מתחיל לחזור לכושר. הכל כואב בכל רכיבה – כולל הכבוד האבוד כשאני אבוד שם מאחור – כשאני מנסה לתאר את תמיד נראה לי שכאב המאמץ הוא אותו כאב רגיל, אלא שהפעם ההתאוששות קשה יותר, והריאות שורפות יותר, והחשוב מכל.. ההרגשה הטובה כמעט לא מגיע. האם ככה מרגישים אנשים חדשים בספורט?
שני הדברים היחידים שמחזיקים אותי בתמונה הם החבר'ה – כיף להיות שוב ברכיבות של הקומונה הטובה בישראל, יחד עם אנשים חדשים וקצת פחות פרצופים מוכרים אבל אותה רוח שנשארה, וכן הידיעה מנסיון עבר שתוך שבועיים עד שלושה אני אמור כבר להרגיש הרבה יותר טוב עם כל זה.
בנתיים, בין רכיבה לרכיבה, ריצות קצרות ומיאשות – לצאת מהבית לריצה של חצי שעה ולקוות שלא יכאב, זה נגמר עוד לפני שזה מתחיל אבל אני יודע שאסור לי יותר. השבוע הגעתי לשלוש ריצות, ואפילו לריצה אחת של 8 ק"מ. בשבוע הבא ארוץ 3-4 פעמים, גם כן 8 ק"מ, ואולי ריצה אחת של 10. עדיין בלי עליות ובלי שטח, אבל לאט לאט אני מקווה להגיע גם לשם.
באופן לא מוסבר בעליל, הברקס האחורי שלי, שהוא 4" (ולכן אמור להיות יותר עמיד.. אולי) – שוחק רפידות במהירות לא רגילה. כתוצאה מכך אני מוצא את עצמי רוכב מדי פעם ללא ברקס אחורי. לא יכול להגיד שאני יותר מדי מתלונן – בסה"כ החוויה והאתגר גדולים בהרבה ועצירה אמיתית ממילא נעשית עם הברקס הקדמי. עדיין, כמה דברים שחשוב לדעת אם הולך לכם הברקס הזה..
הברקס האחורי משמש הרבה מאוד לייצוב התנועה – בעוד הברקס הקדמי עוצר. לכן התנועה חייבת להיות הרבה יותר נכונה ללא ברקס אחורי.
במקרה הצורך, חייבים לעשות קצת skidding (החלקה של הגלגל האחורי, מאוד לא מומלץ באופן כללי) – ע"י שימוש בגוף. זוהי רכיבה לא מדוייקת ולא טובה לשביל, אבל אם אין ברקס אחורי ליצוב אין הרבה ברירה.
כדאי לרכוב טיפה לאט יותר – מכיוון שמשתמשים בברקס הקדמי הרבה יותר, עצירה פתאומית בברקס קדמי בלבד משמעותה פייס פלנט (face plant) רציני – כדאי לרכוב מראש לאט יותר.
אם כבר מדברים על מהירות – אם אתם לא מורידים את הכיסא, כמוני, אתם חייבים לפצות ברכיבה מאחורי הכיסא. בהרבה.
יום שישי שבע בבוקר, יום רגוע לכל הדעות. פורטו, אילן ואני יוצאים לתכנון של 4 שעות במיטב של מיר"ב. בסופו של דבר אנחנו עושים קצת יותר מ3, אבל שלוש שעות על סינגל ספיד במיר"ב הן שלוש שעות של אמת. והן נחשבות.
הפרטים הטכניים לא משעממים אבל ארוכים מדי בשבילי לכתוב אותם כרגע. היו הרבה עליות, היו סינגלים מדהימים. אביב במיר"ב, אחד הדברים הטובים שאפשר למצא במקום הזה. מצאנו עליות חדשות, הוצאנו את הנשמה בעליות מוכרות, ואני אישית לא ממש דהרתי בירידות וסינגלים אהובים. זה מדהים אותי כמה לא-מהר אני חוזר לרכיבות טכניות, או למגע הטכני האמיתי, אחרי הפסקות ארוכות. לחזור לבסיס זה no brainer – בערך 20 דקות על האופניים ואתה דוהר, קצת פחות מהר אבל לא משהו שמישהו שם לב – כמעט כאילו לא הפסקת.. אבל את אותה עליה שאתה מגיע אליה ב90% דופק ויש סלע גדול לעלות (הינט הינט: שלושת הסלעים בקמיקזה..) אתה פשוט לא מצליח לעשות – ולא בגלל הכושר, אלא בגלל שב90% דופק קשה יותר לכוון, ואני מוצא את עצמי שוב ושוב בשיחים.
אני עדיין מחכה לסרטון מבית היוצר של אילן, אין לי ספק שהוא יהיה מדהים אותי דווקא מעניינת העליה בסינגל של השירותים, אותה עשיתי לאט ובבחירת קווים גרוע מתמיד – מענין אותי לראות רכיבה כשאני לא בפוקוס.
אבל אחרי הכל, אין על חזרה לסינגל ספיד ולחבר'ה. ואין על רכיבת בוקר ביום שישי.
לרכיבות סינגל ספיד, במיוחד במקומות כמו הר חורשן, אי אפשר לקרא רכיבות שקטות או רגועות – זה פשוט לא מסתדר יחד עם העליות המטורפות, אפילו בימים בוציים וחורפיים כמו היום, כשDj מוקי הוביל את אילן, פורטו ואותי ברחבי השטח המוכר לו ככף ידו, בין קטעים בוציים כאלו ואחרים כמעט בלי שנתקע בעצמנו. חוויה. רכיבות סינגל ספיד בחורשן הן תמיד סוערות, גם כשמזג האויר שקט ואביבי.
ובכל זאת, ביום כזה, כשהשרירים בארבע ראשי שלי כואבים אחרי שבוע שהתחלתי לחזור לריצות ארוכות (סה"כ 80 ק"מ השבוע, אבל אתמול רצתי 40-45 בבוקר ועוד עשיריה קלה בערב), הרכיבה היתה מעין שקט בשבילי – קשה על הלב ריאה, קשה על השריר – אבל בלי אימפקט, בלי המכות בלי הרחמים על הגוף – רכיבה שמשאירה אותי עייף, אבל לא כואב ונוקשה.
אני לא אפליג בנפלאות הקרוס טרינינג, כי זה לא פוסט על כושר. אבל על החורשן, על הירוק והכחול, על איילות בבוקר ועל רכיבות בקור עם החבורה – על זה אני יכול לספר נפלאות ומופלאות. אפילו שהיום לא היו סינגלים, אפילו שבצורה בלתי מובנת מוקי הצליח לארגן מסלול שהרגיש כאילו היו בו הרבה ירידות וקצת עליות – ובלי שהוא ידע הוא אירגן לי את הרכיבה המושלמת.
(התמונה, דרך אגב, היא משימשית דווקא, אבל בכל זאת יפה :))
אחרי שבועיים של ריצות (בעיקר) וקצת רכיבות כביש, התגעגעתי לשטח.. לסינגלים, לטכני, לירוק, לחברים. ההרגשה החופשית והאנדרנלין של רכיבת XC (או AM כמו שהיום קוראים לזה).. ולכל סופ"ש יש, כמו שאומרים אצלנו, שבת.
6:30 בברקן, אילן מודיע לי, ואני שם בזמן. צוות המובילים כולל את הלוטמים וצחי, צוות המובלים כולל את אילן, ספרוקט, אופיר ואני. ממש כמעט כל החבורה. מתארגנים לאט ויוצאים לכיוון מענית מזוית שאני לא מכיר.
הסינגלים זהב, פלטינה. הברמים פשוט מכניסים אותי פנימה באחיזה אוהבת וזורקים אותי במהירות החוצה, אני מרגיש קצת לא מחובר, לא משהו שמישהו ישים לב אליו אבל הפניות שלי לא מדוייקות, חסרים 5 ס"מ פה, 2 ס"מ שם.. 40 דקות או שעה אח"כ הכל מתאפס. זה כמו לרכוב על אופניים.
יום כייף IBMי הביא אותי עם האופניים ליומיים של מנוחה מול האגם הנעלם שלנו. אין כמו סיבוב XC טוב כדי לנוח ולהתחיל את השבוע בקלות, ביום שלישי. VOLO הסכים במהרה לקחת אותי לסיבוב הבייתי שלו – ויקום מי שיגיד שהWEB 2.0 הזה לא עושה פלאות..
המרחבים פשוט אין סופיים. מסלולי XC כמעט מושלמים, הכמעט מגיע בגלל שאין סינגלים, והאדמה די טרשית בחלק מהמקומות, אבל בקטנה. שדות צהובים מכל עבר (מענין איך זה בחורף..), הרים ברקע, בקר מסתובב בכל מקום, ושקט, שקט מאוד.
יצאנו מעין דור (תמונת לווין), דרך גיבעת המורה (בלי לעלות למעלה, לצערי.. כי VOLO מספר לי על עלייה מסתורית שרק אייל המלך הצליח לעלות..), לכיוון מצפה ששכחתי את שמו, שם קיבלתי שיעור מולדת קצר והרבה מנוחה לנפש.. נוף שפשוט מבקש ממך להשאר רק עוד קצת.. עוד קצת..
סה"כ רכבנו 50 ק"מ ב3:21:10 שעות (נטו 3:02:43 שעות, או 90.8%, רכיבת XC קלאסית).. כדי להוכיח את מוטיב האפיק, רכבנו 1:23:57 בעליה (41.7%) ו-59:46 דקות (29.7%) במישור (!)..
כבר הרבה זמן, אולי כמה שנים, עברו מאז הבונק (ויקיפידיה באנגלית) האחרון שלי, ועדיין, כשאני פוגש מקרה כזה, אני רועד בפנים. בבת אחת כל האנרגיות נעלמות, ואיתם החשק, הכוח, הרצון להמשך לפדל. פשוט בא לך לעצור ולהיות מסכן. האשם העיקרי בבונק היא תזונה לקויה או כושר לא מספק בזמן מאמץ ארוך במיוחד, והרכיבה היום סיפקה הרבה הזדמנויות לאלה..
גיא שוב הוביל רכיבה מדהימה והוכיח שהוא מכיר כל שביל, כל כיוון וכל עלייה באיזור. ואני יודע היום שהVC הולך להיות קשה, קשה, קשה. רכבנו 80 ק"מ עם המון הפסקות, 30 ק"מ בלי הרבה עליות, והיה לא קל. הVC (עוד חודש) יהיה 100 ק"מ של עליות, קצב, ואילן שמסתכל עלי מעבר לכתף ומחכה, לא כי הוא ממהר, מה פתאום! בסבבה, רק אם אפשר קצת לפדל יותר חזק.
היו עליות (אמרתי כבר?), היה ירוק, היה רטוב..
היה אוכל ושתיה אצל ארי הבנאי..
בנוסף לזיכרון הבונק שלי, גם חוויתי שוב את אחד העקרונות החשובים ברכיבה בקבוצה: בצמתים עיקריים, מחכים. היי, זה אפילו חלק מאתיקה של רכיבה. זה פשוט כך. המזל שיחק לאילן ולי שנאבדנו, ופשוט החלטנו לרכוב, האמת, ל"שם". אחרי חצי שעה שהחום והעצבים של אילן רק טיפסו וטיפסו, ראינו קבוצה של רוכבים מטפסת בשטח, ואמרנו שנצטרף אליהם, ואם יהיה מזל אלה יהיו החברה שלנו. היה מזל.
מה עוד למדתי ברכיבה הזו? על תל אביבים.
תל אביבים הם מרכז העולם, ואם לא, לפחות מרכז ישראל, ואם לא – הם לפחות חושבים ככה.. זה באופי. רואים את זה בכל מקום. אופנה, מנהגים, סדרות טלויזיה. וכן, גם באופניים. אז ש הרבה סינגל ספידרים בתל אביב? זו כנראה תופעה מטורפת בכל הארץ.
תל אביבים רגילים לחרא. בבית זה של כלבים, בטבע זה של פרות. לאייל לא מפריע ללכת בתוך זה.
תן לתל אביבי לצאת לטבע, והוא יאבד. הרבה זמן המתנה כבר אמרתי?
תל אביבים לא אוהבים פרות. אלו יצורים גדולים מדי, פשוט.
ואולי קצת פרטים יותר טכניים על האפיק החמוד הזה, ההכנה הרצינית הראשונה לVC:
Total Time (h:m:s) 5:41:39 4:22 pace Moving Time (h:m:s) 4:47:22 3:41 pace Distance (km) 77.98 Moving Speed (kph) 16.3 avg. 60.7 max. Elevation Gain (m) +1,560
Temperature (°C) 17.7°C avg. 19°C high Wind Speed ( kph) W 9.3 avg. W 14.8 max
סה"כ זמן מכובד של 5:41:39, אבל זמן בתנועה של 4:47:22, שזה 84.1%, נמוך לכל הדיעות. מענין שמתוך זה עלינו 2:01:24 שעות (35.5%), ירדנו 1:23:03 (24.3%), ורכבנו במישור 1:22:55 (גם 24.3%). עצרנו במשך 54:17 (15%). ההפרש גדול מהרגיל.. אולי כי רכבתי בקצב אחיד, איטי, אבל אחיד. החלוקה נראית ככה:
מבחינת מרחק, לעומת זאת: 23.90 ק"מ בעליה (30.6%), 28.10 ק"מ בירידה (הכי הרבה! 36%) ו25.98 ק"מ במישור (33.3%). ההפרש ביחס זמן\מרחק של העליות אומר שהן היו קשות. אני חייב לעבור ל17 מאחורה.
אחת השאלות שעלו ברכיבה היא, האם (או מה) יהיה הCUT OFF בVC. המהירות הממוצעת שלנו היתה 13.7 קמ"ש, לאט, אבל בתנועה היא היתה 16.3 (מקסימום שלי 60.7 :)). במהירות כזו יקח לנו סדר גודל של 7-8 שעות לסיים את הVC, ואם הCUT OFF יהיה לפי העילית ולא לפי זמן, אנחנו בבעיה.
בקיצור – וזה באמת קיצור של 5 שעות ו40 דקות: היה מדהים. אני מותש, כואב, דואב, מחכה לרכיבה של מחר, ומחכה לעשות את זה עוד פעם פעמיים לפני הVC. גיא ועינב – אתם גדולים!
הפעם עינב וגיא מובלים צוות שמח של 3 סינגל ספידרים (אילן, אופיר והססי, ואני המשתעל), ושני גיריות באימון לVC (שחר וגיל) בטיול XC מברקאי לגבעת הרקפות (המקומית, מתברר), כולל מקומות מוכרים ממשמר העמק, הVC הצפוני לגרסאותיו, וחזרה. 63ק"מ של שכרון חושים בגיזרה הצפונית, ללא סינגל אחד לרפואה, בכוונה!
עינב וגיא מובילים:
והשאר רק נהנים (אילן מצלם.. אפילו לא תמונה אחת לרפואה שלו.. )
המפה המלאה, סיבוב לתפארת, מזג אויר קריר שהופך למצויין, כמעט בלי שמש, בלי לחות, עם די הרבה רוח פנים ברוב הסיבוב ורוח גב חביבה בחזרה:
4:02:46 שעות, מתוכם 3:44:38 על האוכף בצורה כזו או אחרת (92.5%!), והתפלגות עליות (42%),ירידות (%25.5) ומישור (25%) יפה כזו:
גם הפעם טיפסנו לגבעה 400, רק הפעם עקפנו משמאל (וטוב שכך! שימו לב להבדל בגרף גבהים בין הפעם הזו לפעם הקודמת.. כמעט אותן נקודות התחלה – העמק – וסיום – הגבעה, 5 ק"מ מול 10 ק"מ שטח, בקירוב):
Summary Data Total Time (h:m:s) 4:02:46 3:50 pace Moving Time (h:m:s) 3:44:38 3:32 pace Distance (km) 63.31 Moving Speed (kph) 16.9 avg. 56.7 max. Temperature (°C) 14.2°C avg. 16°C high Wind Speed ( kph) ESE 20.4 avg. ESE 24.1 max.
ימ שישי הולכים ונהיים ימים של אימונים לוולוו צ'אלנג', לשימחת כולם ובמיוחד אני, שמחפש הרבה יותר XC בימים אלו, ולמגינת ליבו של פיטר שלא מבין מה קורה לו. היום יורם (הדוקטור, כפי שנוכחנו לראות בקומונה השבוע) הוביל אותנו בחלק ממסלולי הבית, בניצוח חלקי של הקלאסי, והצטרפו יחד איתי אילן ושמאי, אסי ושחר, יואב וגיא.
הרבה מאוד ירוק, פשוט ה-מ-ו-ן ירוק, עליות יפות, לא הרבה סינגלים אבל כולם במצב שלא הורגש כמוהו בשנים האחרונות (אני מרגיש שאני מתחיל לחזור על עצמי, אבל מצב השטח לאחרונה מטריף), קצת יותר שבילים רחבים וכמה נחלים, עליה לגבעה 400 עם ה32X16, לאט בקצב קבוע,ורכיבה שפותחת מבחינתי את האימון בצורה רשמית. 4 שעות, כמתוכנן לינואר. אמנם הייתי על אנטיביוטיקה ומאוד זהיר, אבל היה נהדר. יורם – כל הכבוד!
סה"כ זמן: 4:00:48, מתוך זה רכיבה של 3:25:12 (85%).
47.41 ק"מ של עליות, מורדות ונוף מטריף. מהירות שמגיעה עד 52.4 קמ"ש, וטיפוס של.. תופים.. 2010מ' בקירוב. וואו.
או שאני הייתי יחד עם הפולאר באיזור אחר או שאני לא יודע מה היה בדיוק. ספטה אומר שהרכב שלו אמר 3C, אני אמרתי שלא היה נראה לי קר מדי. הממוצע לפי הגרמין היה 12C, עם רוח שהגיעה ל20 קמ"ש.
עליות ומורדות:
עלינו במשך 1:34:52 (18.11 ק"מ, שזה בערך 39% אחוז מהזמן והמרחק), ירדנו במשך 1:10:23 שעות (19 ק"מ, שזה בערך 29% מהזמן ו40% מהמרחק). כן, כן – גם עצרנו ל35 דקות, 14.8% מהזמן הכללי..
סה"כ לקראת הסוף כבר הייתי עייף, אבל האימון היה די קרוב לתחרות עצמה – 25ק"מ פחות אבל אותו הפרש גבהים. נראה לי שאם המרתון יהיה ל75 ק"מ מצטרך לכוון ל5 שעות בערך. יהיה סבבה.
כמה פעמים אפשר לכתוב שרכיבות אחרי הגשם, מבחינת השטח, האדמה, הפריחה, האויר הנקי.. הן הרכיבות שמזכירות לי כמה אני אוהב את הספורט הזה? די הרבה מתברר. במיוחד בחורף (חורף? איפה?) הזה – שמבחינת אופניים הוא מושלם – גשם חזק וקצר שמלווה בקור חזק שלא נותן לאדמה להתייבש באמת.. איזו חוויה.
היום בבן שמן (עם ספרוקט) היתה רכיבה בדיוק כזו, 1:35:12 ברוטו, 1:25:36 נטו (כמעט 90% רכיבה.. פשש.) – 18 ק"מ של סינגלים כמעט נון סטופ, עם עליות של 700מ' בקירוב.. אם הגרמין מדייק. 7 מעלות צלסיוס של הנאה, ללא אפקט הרוח.
למרות שהגרף מענין:
הגרף הזה נראה לי אפילו יותר מענין:
זה אותו גרף עם תוספת GRADE, כאילו – שיפוע. רואים שם את הנגיעות ב40%? גיא.. אמרתי לך שזו העליה הקשה של המסלול?
אותי דווקא מעניינת העליה בסינגל של השירותים, אותה עשיתי לאט ובבחירת קווים גרוע מתמיד – מענין אותי לראות רכיבה כשאני לא בפוקוס.
