לאחר שהתחלתי ב2008, המשכתי ב2009, כבר אין ברירה אלא להמשיך גם השנה. כשחשבתי על השנה שהיתה התחלתי דווקא באכזבה: לא סיימתי את הפרו ספורט עקב פציעה במירוץ, החלטתי לנוח ולא לעשות את הר לעמק (למרות שליוויתי את מיטל), ונפצעתי שוב בסן פרנסיסקו חודש לפני חוצה ארץ – גם אותו לא עשיתי. התחלתי לחשוב על הזנה הזו ומה עוד קרה בה, לאחר שעזבתי את יבמ, הצטרפתי לעבודה חדשה בסמנכ"ל טכנולוגיות והספקתי לקראת סוף השנה לעזוב גם אותה. הסתכלתי על כל מה שקרה, ואני יכול להגיד שאני מסופק. לא שנה מהממת, אבל שנה של בניה, של חברים, ושל הרבה הרפתקאות – וכשעושים הרפתקאות, לפעמים הן פחות מצליחות.
נראה לי שהדבר המיוחד ביותר בכל זאת השנה היה מה שחברים עשו. מיטל עמדה במילתה ועשתה טריאתלון אילת ראשון. תמיר ופורטו במרתון ראשון שלהם. הלוטמים, מיטל, אורן, שירי ואמא רצו את מירוץ נייקי, שירי כבר על גבול החצי מרתון שלה – והלוטמים נהנים מריצות שטח יותר ויותר. בכלל הטרנד בשנה האחרונה אצל רבים מרוכבי השטח היה לעבור לריצות, אפילו תערוכת האופניים נקראה השנה תערוכת אופניים וריצה.
אם כבר מדברים על טרנדים, מרחקים קיבל בוסט מטורף והוא הדה פקטו אתר ריצת האולטרה בישראל – לראיה אפשר לראות את כמות סיפורים שנכתבו על חוצה ארץ – בעיקר בגלל העבודה המצויינת של אביב – אבל גם בזכות הקהילה עצמה שתמכה, אהבה וכתבה.
בסיכומו של ענין אני מרגיש טוב. לא היו אירועים מיוחדים, אבל זה הכל יחסית. אני כבר לא סופר ריצות של 50-60 ק"מ כאירוע ששווה לדבר עליו, ואולי גם זה אומר משהו. השנה הייתי עסוק מאוד בדברים אחרים, בראש ובראשונה עם תמר, אבל גם עבודה חדשה, ועכשיו סטארטאפ, חברים וגדילה אישית. במקביל למדתי הרבה על הספורט, על עצמי ועל מקומו של כל התחביב הזה בחיים שלי. אני מרגיש מוכן להסתער על 2011 בראיה שונה. נראה מה יהיה.
בהתחלה של מסורת בבלוג, אחרי פוסט הסיכומיישן 2008 הפופולרי, ובדיוק מאותן סיבות ("אוהב סיכומים. אני אוהב סימבולים, תאריכים מיוחדים וסיבות לאירועים"), ואחרי בקשה מיוחדת של מיטל, הצלחתי למצא קצת זמן לכתוב את הסיכום של השנה הזו. ועם שנה כזו, אני בכלל לא מתחיל להצליח לחשוב מה יקרה שנה הבאה.. אם בכלל יש טעם לנסות
גיזרת הספורט עברה חוויות על חוויות השנה. קשה קצת להזכר מה היה לפני רצים את ישראל שלקח חלק גדול כל כך מהשנה הזו – מאמצע השנה (למרות שאז עוד רכבתי) ועד סופה. אבל למזלי יש את הבלוג, והאפשרות פשוט ללכת פוסט אחרי פוסט, לראות מה קרה פה. דבר אחד אני בטוח: למדתי המון השנה, הפכתי מקצועי הרבה יותר, הבנתי דברים על תזונה, מאמץ וקושי אפילו אחרי כל כך הרבה שנים של אימונים. אפילו אחרי האישברזל הראשון. השנה הפכתי לאולטרה אמיתי. השנה כתבתי 62 (!) פוסטים – בממוצע יותר מאחד לשבוע. זה רק בבלוג הזה.
הפוסט הראשון השנה דיבר על הפיקסי שלי (הערה: הפיקסי הראשון שלי). מאז בגיזרה הזו כמעט לא היו דיווחים, לצערי. תרבות הפיקסד גיר הולכת ותופסת תאוצה בישראל ובתל אביב בפרט, ואני מרגיש אותה, אבל לא מצליח למצא את הזמן להצטרף – להשקיע כמו שצריך בבנית זוג נוסף משלי למרות שהשגתי כמה שילדות נהדרות, או אפילו לשפר את הזוג השני שלי. אני אוהב את האופנה שמתלווה לטרנד הזה, אני אוהב לרכוב בעיר עם האופניים שבתמונה בפוסט ההוא ואוהב להתאמן עם הפיקסי השניים שלי (הלבנים בתמונה כאן). יש משהו פשוט מאוד, זורם, מרגיע ברכיבה כזו אין סופית – אין לך ברירה אלא להכנס לתוכה – כמו שאני אוהב.
השנה דיברתי הרבה וכתבתי על פציעות ספורט – שלי ושל אחרים. למדתי סוף סוף מהו הפשר של הכאב בקדימה של הרגל ועל בעיות הגמישות בקרסול, התמודדתי עם פריצת דיסק שתקשה, אם לא תמנע, ממני לעשות עוד איש ברזל – אבל לא מנעה ממני לרוץ אולטרה מרתונים ועוד כמה הפתעות בדרך. למרות שבימים אלה אני מתמודד עם דלקת בעייתית בגיד אכילס (פגיעה שדניאל טיפלה בה עוד בשטח) לפני המרתון, אני יכול לומר שהשנה במובן הזה היתה לא רעה יחסית למעמסה על הגוף. אני מרוצה
בתזונה אני חושב שהיה לי את אחד השינויים הגדולים, ובוודאי המפתיעים ביותר. תמיד התעניינתי בתזונה, כל השנים, ולכן הופתעתי כשלמדתי שוב ושוב דברים חדשים השנה – לא דווקא ממאמרים, אלא תמיד מניסוי ותהייה בשטח – לכן ההמלצה הראשונה שלי לכל בן אדם ששואל – קודם כל תתנסה ותבדוק – זו הדרך הטובה והמהנה ביותר ללמוד ולהבין. כתבתי על נפילת סוכר והתנסתי בBCAA ב2008, חזרתי לנסות שוב BCAA והוספתי התנסות במגנזיום, ובעיקר למדתי על אכילה טבעית (תמרים ובננות, לא משהו מיוחד) במקום ג'לים והתנסתי בכך בכל המרוצים השנה – זה עובד. למדתי לשתות פחות (איזוטוני), למדתי לנסות לשתות פחות (אלכוהול) לפני תחרויות, ובעיקר למדתי שתזונה היא חלק קריטי בחיים של אתלט. השנה אני אנסה להתרכז בשינה ובחיים בריאים יותר באופן כללי.
אין ספק שהשנה היתה בדגש על חוויות – ותוך כדי כך דגש גדול מאוד על פסיכולוגית ספורט. ההבנה העיקרית (במיוחד לפני מרתון טבריה) השנה היא שקשה באימונים קל בקרב. הדרך שבה ניגשתי למרתון הזה והשיא האישי שלי (בגלל האימונים למסלול הארוך יותר במרץ) עשו את ההבדל – בניגוד לשנים הקודמות שהתאמנתי קצת פחות. אני לא ממליץ לאצנים מתחילים, אבל החל מהמרתון השלישי או הרביעי שלכם, כשהגוף כבר מתחיל להתרגל לענין (ואתם כבר רצים כמה שנים) – אני כן ממליץ לעבור לשיטת אימונים בה רצים יותר ממרחק התחרות – או לפחות את אותו המרחק. ההתרגלות לכבר ולחוסר נוחות עוזרים מאוד ומוסיפים בטחון עצמי רב.
הויתור על איש הברזל השנה לא היה קל, למרות שלאחר מכן פיציתי ובגדול (ואולי בגלל שהוא לא היה קל?). אבל היום אני יודע שאז לא הייתי מוכן נפשית ופסיכולוגית למאמץ כזה. התחלתי להבין באמת את המשמעויות של לפספס אימון (לא נורא), להתאושש חזרה אחרי תחרויות ובעיקר – להלחם בתשישות תוך כדי מאמץ.
כמובן שאי אפשר להזכיר תחרויות ללא רצים את ישראל, אבל הפוסט קטן מדי בשביל להכיל כל מה שלמדתי, חוויתי וראיתי שם. מתארגן במקביל פוסט מיוחד בנושא – וכמובן האתר עצמו שמספר את כל הסיפור בצורה יפה. בקרוב, כך מספרים לי, הוידיאו. לא יכול לחכות..
בין לבין טיילתי, וכתבתי על להיות תייר ספורטאי וכן על ריצות בסקוטלנד – השנה, עקב כל העומס, לא היו רכיבות או סקי בחו"ל, אני מקווה ששנה הבאה אוכל לחזור לעניינים.
בחודשים האחרונים אני בעיקר מתאושש, כותב קצת טיפים, עסוק, עסוק מאוד. קשה לרוץ עם הדלקת וקשה לרכוב בשטח בלי רכב שיקח אותי, אבל אני נהנה מכל רגע. השנה הזו, השנה שהיתה, קשה יהיה לחזור עליה.. אבל קשה is my middle name.. כבר מתוכנן המרתון לשבוע הבא, אולטרה של 100 ק"מ במרץ, מרתון בתל אביב, אולי עוד מירוץ אתגרי של 24 שעות, וכולי תקווה שעוד מירוץ אחד גדול.. תשארו, יהיה מענין.
אבל יותר מכל אני מתגעגע לאנשים – לחבורת הסינגל ספידרים "שלי" – חבורה שהשנה התרחקה קצת מכל מיני סיבות (טובות ברובן) – החברה שיצאו למירוצים בחו"ל, אני עם רצים את ישראל, אנשים שיצאו מהמעגל ועברו למקומות אחרים.. אם יש לי דבר שני שאני מקווה ש2010 תשנה זהו זה – חזרה לרכיבות, חזרה לבקרים של שישי ושבת של צחוקים, שתיה והרבה הנאה ירוקה בשבילי הארץ המדהימה שלנו עם האנשים הכי טובים שאפשר למצא..
וכמובן, האנשים החדשים שפגשתי השנה (וזה בלוג ספורט אז אני אתמקד בהם..), ובראשם קרן התותחית – שעוד תשמעו עליה קורעת את כל השיאים במדינה הזו.
מי שמכיר אותי יודע שאני אוהב סיכומים. אני אוהב סימבולים, תאריכים מיוחדים וסיבות לאירועים. מה לעשות, אני מאמין שצריך לציין ימי הולדת, ימים מיוחדים, דברים שקרו. אני חושב שהחיים שלנו עשויים מזה, בסך הכל, אז למה לא?
לכן סוף השנה האזרחי הוא חגיגה בשבילי. יום הולדת (סיכומי השנה שהייתה) והשנה החדשה (תיכנונים לשנה הבאה) עם הרבה אלכוהול כלי לפתוח את הצ'אקרות. מכיוון שיש לי הרבה בלוגים פעילים, החלטתי לכתוב משהו ספציפי לכל בלוג.. הפעם אני אתרכז בספורט.
באופן כללי בגיזרת הספורט אני מרוצה. למדתי המון, השתפרתי, נהניתי וגדלתי. למדתי על תזונה (בין השאר, שאני שותה יותר מדי), למדתי והתנסיתי בפציעות ספורט אחרי שנים שהייתי "נקי", היו רכיבות ארוכות ומרגשות ותחרויות מדהימות, וכמובן, אתגר הפרה המתה.
בבלוג למדתי שיש שני סוגי פוסטים שאנשים אוהבים. הפסקתי לכתוב סתם על רכיבות מלאות נתונים, ועל ההתקדמות שלי באימונים. אנשים אוהבים פוסטים על תחרויות מיוחדות (הפוסט הפופולרי ביותר השנה היה על מרוץ הלילה של נייקי שנצפה מעל 400 פעמים ביום, בימים שאחרי המירוץ, ואחריו הפוסטים על ה24 שעות של שכרון חושים, וכו'. הפוסטים השניים פופולאריים פחות אבל נשארים כך לזמן רב יותר: הקדמה על אימוני איכות מוביל, ואחריו ההבדל בין 24 שעות ואיש ברזל. השנה אני מקווה לכתוב יותר פוסטים בסגנון הזה.
אז מה, באמת, אני מצפה לשנה החדשה? הרוב יסתיים בתחילתה, עם האיש ברזל, האולטרא מרתון, והוולוו של 2009. אחר כך, אני מצפה לנוח קצת, להשאר בכושר אבל לחזור לאורח חיים של בן אדם רגיל, לקום פעם בשבוע מאוחר יותר (לא בסופ"ש, אל דאגה), ולישון. אה… לישון.
יותר מעסיק אותי מה אני מאחל לכל החברים, הותיקים והחדשים, שיש לי מעולם הספורט. לא היתה שנה שכל כך הרבה אנשים הצטרפו למעגל, לא היתה שנה שכל כך הרבה מן המוכרים לקחו כיוון מקצועי הרבה יותר. שיחות על חלקים הוחלפו בשיחות על אימונים, על תזונה, על ריצה ואופניים.. ובכלל, כמות התחרויות הפכה להיות מדהימה (משנים של מרתון יחיד בארץ קפצנו לשלושה + 2 אולטרא).. אז הנה הרשימה שלי:
חבורת הסינגל ספיד:
אילן – הקטנה (הראשונה!) מגיעה בקרוב, אתה כבר שולט בכל רזי הרכיבה המוכרים לנו, אני לא יודע אם לאחל שתמצא אחד חדש או איזו המצאה שתיתן לך יותר זמן. הלוואי שהשנה העבודה תהיה פחות דורשת ותיתן יותר זמן לחברים, לרכיבה, לסרטים, ושתהיה כבר מצלמת קסדה לעזאזל! (פוסט יומולדת זה לא כאן, אבל לא שכחתי)
פורטוגלי – איזה שינוי היה בשנה שעברה, והשנה השינוי יושלם עם הטראנסאלפ. העונג של עבודה לקראת תחרות גדולה וההשלמה שלו נהדר, מאמין שעוד תראה.. וכמובן – לעוד הרבה טקילות ולימונצ'לו!
תמיר – כמו פורטו, גם הדרך שלך היתה ארוכה השנה, וגם אתה הולך על הטראנס, ויהיה תענוג גדול.. כשאתה נפתח ברכיבות (ואחרי) זה תענוג לנסות לרדוף אחריך.. מאחל שתראה לנו קצת יותר מהאדם מאחורי המכונה השנה
יורם – עם הארוחה בא התאבון, ואחרי הAC השנה, שכל כך התרגשת להכין, זה לא מפסיק. מאחל שיהיו עוד ועוד רעיונות לדברים משוגעים נוספים ושתמיד תמצא את חולי נפש שיעשו אותם איתך..
אייל – מוביל תרבות ושינוי, תמיד צעד אחד קדימה. מה אפשר לאחל לאומן בנשמה שהדרך משתנה כל הזמן? אולי שתמשיך להשתנות, לזהות את הטרנדים, להוביל קומונות והתחיל סדרים חברתיים חדשים.
אסי – את הכביש עברת וכבשת, את אליפות הXC השנה לקחת, אבל השנה אתה חוזר אלינו לשטח (נכון? נכון?!) – אין על התיקתוקים ועל הדיוק, תמיד אתה משגע אותי על האופניים המלוכלכים שלי, רק תמשיך
שחר – הולך ומתמקצע מרכיבה לרכיבה, הופך להיות חזק יותר ויותר. היחידי שמשך (משך!) את אילן בעליה ליער הקסום, ורק בשביל זה צריך מוח (וגוף) של פלדה. כבוד!
זוהר – ספורטאי נשמה. נשמה של ספורטאי. כמה השקעה, כמה מושלמות בכל דבר שאתה עושה. מה צפויה השנה? אני כבר רואה אותך כובש את הכביש, או אולי XC? שנים נלחמת שאתה לא רוצה יותר מזוג אופניים אחד, עכשיו יש לך שלושה. מה יקרה?
עינב – הרבה זמן נלחמת בטרנד של המשוגעים מהדרום שבאו לבקר, אבל מהרגע שניסית את הסינגל ספיד את הולכת ומתחזקת, ולא במפתיע – גם בטכני. אני מאחל שזה רק ימשיך, וכן, שימשיכו העוגיות שקדים (אאאררררר) והפוסטים בקומונה!
וגיא – אולי נשנה את השם ל"וגיא"? גם אתה קפצת בצורה רצינית בכוח לאחרונה (מי אמר סינגל ספיד?) – רק תמשיך עם הפוסטים הקורעים בקומונה, רכיבות ארוכות ללא סוף, ואירוח חם בסיום.
ספטא – פרצת לעולם הדיגיטלי בגדול, עם הבלוג, הקפה, הנוכחות. מקווה שזה יחזיר את עצמו ויגרום להרבה (יותר) תנועה, והמון ענין..
מנחם – יותר ויותר כתבות, תמונות, מאמרים.. וסינגלים חדשים (אמיתיים ודמיוניים) בבן שמן.
שמאי – שתלמד להנות גם מהרכיבה ולא רק מהסיום ותמשיך לכתוב את ההגיגים וההתחכמויות (ולאחרונה, שירה) – אין עליך
קטן – שסוף סוף תקבל סינגל ספיד אמיתיים, אלא מה?
אופיר – תפסיק לשבור חלקים מהאופניים, ותן בראש באתגר הבא (לא מרחיב מכיוון שזו עדיין חצי הפתעה)..
גיאחה – תפסיק עם השטויות, תתאפס על הסינגל ספיד המדהימים שלך (כן, זה עובד גם בשטח אמיתי ותתצטרף כבר לרכיבות, לא רק ברגע האחרון)
ירון דותן – מאחל הרבה בירות טובות ושתייה בסוף הרכיבות, תמשיך להנות ולשמוח, לחייך ולהנות!
ספרוקט – מאחל (האמת, שזה יותר לנו, אבל זה מה יש) שתחזור! איפה נעלמת? לאיפה הלכת?
יהודה – שתלמד להתחיל יותר לאט (לא צריך להלחם עם אילן תמיד), ולרכוב יציב
בוב הבנאי – שימישכו להופיע אופניים עם השם שלך עליהם, תענוג גדול לראות ולהנות מהם..
ניל – שהאתר יעלה לאויר, ועסיקי בניית הגלגלים ירקיעו שחקים. אין על מה שאתה בונה, צריך רק לפרסם.
אנשים יקרים:
אורית – שתעלם הפציעה הארורה הזו! אין משהו חשוב יותר. שיעלם גם השיעול, והבלייר.. מתגעגעים!
איתמר – המרתון הקרוב כבר לא יקרה, אבל מרתון תל אביב מלא, מלא!
אורן – תחזור לריצות של ה12 ק"מ בקלות, לחצי מרתון ת"א בזהירות, ולריצות הקבועות שלנו בימי ראשון..
בחורה יקרה מאוד:
אמא – שתצליחי להגיע לטריאתלון נשים הראשון ולסיים ריצת ה10 ק"מ הראשונה שלך השנה!
חברים טובים:
שי – שהפציעה תעבור מהר ונראה אותך בחצי מרתון תל אביב!
מיקי – זה קל, אני פשוט מגיע לרשימה וממשיך משם. לא הכל להשנה, אבל שיצליח יחד עם העבודה החדשה, לקראת אשת הברזל!
בבלוג למדתי שיש שני סוגי פוסטים שאנשים אוהבים. הפסקתי לכתוב סתם על רכיבות מלאות נתונים, ועל ההתקדמות שלי באימונים. אנשים אוהבים פוסטים על תחרויות מיוחדות (הפוסט הפופולרי ביותר השנה היה על 
