בקומונת הסינגל ספיד נושבות רוחות. לא בהכרח רוחות רעות, אבל יש סימני שינוי קלים. חיי הקומונה הקהילתים אינם פשוטים, וכמנהלים וכמשתתפים אנחנו צריכים כל הזמן להסתכל ולהבין מה קורה, מה משתנה, ואיך אפשר לשמור על רוח הקומונה.
אז מה קורה בזמן האחרון, ומה קרה?
הקומונה התרחבה וגדלה, אין ספק. אנשים שהיו הבסיס לקהילה הזו מופיעים פחות, גם באינטרנט וגם ברכיבות, בין עם שהתעייפו מהרוח של המשהו החדש והמגניב ומתרכזים היום יותר פשוט בלרכוב, בין אם התעייפו קצת מסינגל ספיד, ובין אם שלא מוצאים עצמם בתוך הקבוצה הגדולה יותר. זהו אחד האתגרים הקשים ביותר של קהילה – מה קורה למי שהרים אותה כשהיא גדלה דווקא, כשהיא מצליחה.
אפקט שני של גדילת הקומונה שאותו אנחנו רואים זמן רב הוא הרצון של גופים מסחריים לפרסם. תמיד היינו נגד, אבל לאט לאט הגופים המפרסמים מצאו שיטות חדשות וטובות יותר להכנס פנימה – דרך חברים, דרך אנשים "פחות זהירים" שחושבים שזה "רק פוסט בשביל הכיף" או פירגון. את החברים אנחנו אוהבים, הגופים המסחריים יודעם, ובהם נעשה הכל שלא לפגוע, ואז פוסטים מסחריים חודרים פנימה. זהו הפסד שלנו בכל מצב. אם אנחנו לא עושים כלום אנחנו פוגעים בקומונה ומאפשרים פרסום, אם אנחנו עושים משהו אנחנו פוגעים ברוח הקומונה החברית.
ומה עוד קרה? אייל, המנהל את הקומונה מראשיתה, החליט לפתע לפרוש. לא שמשהו השתנה – לא הסכמנו להודעת הפרישה, כי אנחנו אוהבים אותו יותר מדי 
אבל יש לזה אפקט.
אז מה היה לנו? קומונה שגדלה, גרעין שמאבד את עצמו, ומנהל שחושב לפרוש, ובין אם עשה את זה או לא, הוא הודיע על זה. רוחות נושבות בקומונה.
אני מסתכל על פורום ביקורת מסעדות שמתבסס על מסעדות וביקורים בהן, פופלרי בטירוף ומלא, פשוט מלא, בנסיונות מסחריים לפרסום. בכניסה לפורום יש הודעה חד משמעית באדום: "פורום זה אינו מיועד לפרסום מסעדות, שירותי מזון וכו'. פרסום יותר בלוח המודעות בלבד, הודעות על גבי הפורום יימחקו לאלתר.
אתם מוזמנים לשלוח הודעות על מבצעים, פתיחות, מנות חדשות וכו' לכתובת האי-מייל:bikoret@tapuz.co.il
[אם חשבתם שאנחנו מיליטנטים, אתם צריכים לראות מה קורה שם שיש חשד לפרסומת. אמנם שם השוק יותר גדול ויש פחות היכרות אישית של המעורבים, אבל כך צריך פורום לא מסחרי לנהוג.]
אני לא יודע. אולי אנחנו נלחמים קשה מדי על משהו שלא חשוב מספיק לאנשים. בקומונות אחרות לא נלחמים על זה ואין בעיה, הקומונות פורחות. אולי. אבל האופי שאנחנו מצליחים לשמר בקומונה הוא חד פעמי – פירגון, אהבה, חברות. אני לא רואה את זה במקומות אחרים, לפחות לא כמו שאני רואה אצלנו, ואת זה אני מאוד רוצה לשמר. אין עוד מקום עם אירועים ורכיבות קבוצתיות כל כך חסרות תחרות ומלאות חברות, פשוט אין.
ומה עושים מכאן? מנהלי קומונה יכולים להשפיע הרבה, אבל אלה הקומונרים עצמם שמחליטים. האם מה שיש לנו טוב מספיק? האם רוצים לשנות אותו? האם נשתנה כי יש לחצים מבחוץ? או שלא. אם כולם רואים את הקומונה ואוהבים אותה כמו שאני רואה ואוהב, ישארו ולא יתנו לרוחות להשפיע. אם לא, אז לא.
בבלוג למדתי שיש שני סוגי פוסטים שאנשים אוהבים. הפסקתי לכתוב סתם על רכיבות מלאות נתונים, ועל ההתקדמות שלי באימונים. אנשים אוהבים פוסטים על תחרויות מיוחדות (הפוסט הפופולרי ביותר השנה היה על 
