אחרי הפוסט של מסלולי הריצה בישראל החלטתי להתחיל באמת לעבור עליהם אחד אחד, ולבדוק אותם שוב. ברובם רכבתי כבר, בחלקם רצתי כבר, זו לא סיבה לא להתחיל מחדש ולכתוב על הכל.
אתמול, ב(עוד) יום חם במיוחד, יצאתי לבדוק את המסלול בכיסלון. בריצת שטח בחום חשוב מאוד שתהיה אפשרות רבה (אם לא מוחלטת) לרוץ בצל. ההבדל בקושי (ובאפשרות לחלות בסרטן העור) משמעותי – ומכיוון שקשה לפעמים לרוץ בלילה בריצה טכנית, אין ברירה אלא לרוץ ביום, בשמש – אבל כדאי להזהר.
החלטתי לרוץ קצת שונה וכמעט הפוך ממסלול הרכיבה בכיסלון – התחלתי בדרך בורמה, חשבתי שיהיה מענין לעבור בריצה את אותה הדרך שעברו הלוחמים כשפרצו את המצור.. מצאתי אוצר קטן. כשרוכבים בשטח נשארים לרוב במסלול קבוע – ידוע, עם התחלה וסוף, שאפשר לחזור עליו לאחר מכן. בריצה המצב שונה – קל יותר לנסות, לטעות, לחזור. הטעויות לא פוגעות בזרימה באוו האופן שהן מפריעות לרכיבה טובה. כשרצתי באיזור מצאתי עוד ועוד התפצלויות, שבילים קטנים ומסלולים שיאפשרו לי לחזור לכאן עוד ועוד פעמים עד שאכיר את הסביבה טוב מספיק.. בנוסף, מזג האויר החם כאילו לא הגיע למרכז-מזרח הארץ – הלחות היתה נמוכה בהרבה, היה חם אבל מאוד מוצל ברוב המסלול.. כיסלון אידיאלי לרכיבת חורף כי הוא לא בוצי – אבל מתברר שהוא גם מצויין לריצת קיץ כי הוא לא חם..
סך הכל רצית 1:50, קצת יותר מ18 ק"מ, טיפסתי כמעט 1000 מ' סה"כ, וראיתי נופים מדהימים, ראיתי את התנים שאני תמיד שומע בבוקר ברכיבות – אולי בגלל שערב, אולי בגלל שבאתי בריצה, הם פשוט ישבו בקבוצות על השביל וברחו רק כשהתקרבתי.. אני מאוד מרוצה מהדופק שנשאר נמוך כמעט בכל הדרך. הסיבוב כלל עליה בדרך בורמה, קצת התברברות בשטח, ירידה לקטע הצפוני של כיסלון עד לנחל עצמו וריצה חזרה. בפעם הבאה אני ארוץ הפוך ונראה איך יהיה.. המסלול נראה כך:
גרף הגבהים נראה כך:
