לרכיבות סינגל ספיד, במיוחד במקומות כמו הר חורשן, אי אפשר לקרא רכיבות שקטות או רגועות – זה פשוט לא מסתדר יחד עם העליות המטורפות, אפילו בימים בוציים וחורפיים כמו היום, כשDj מוקי הוביל את אילן, פורטו ואותי ברחבי השטח המוכר לו ככף ידו, בין קטעים בוציים כאלו ואחרים כמעט בלי שנתקע בעצמנו. חוויה. רכיבות סינגל ספיד בחורשן הן תמיד סוערות, גם כשמזג האויר שקט ואביבי.
ובכל זאת, ביום כזה, כשהשרירים בארבע ראשי שלי כואבים אחרי שבוע שהתחלתי לחזור לריצות ארוכות (סה"כ 80 ק"מ השבוע, אבל אתמול רצתי 40-45 בבוקר ועוד עשיריה קלה בערב), הרכיבה היתה מעין שקט בשבילי – קשה על הלב ריאה, קשה על השריר – אבל בלי אימפקט, בלי המכות בלי הרחמים על הגוף – רכיבה שמשאירה אותי עייף, אבל לא כואב ונוקשה.
אני לא אפליג בנפלאות הקרוס טרינינג, כי זה לא פוסט על כושר. אבל על החורשן, על הירוק והכחול, על איילות בבוקר ועל רכיבות בקור עם החבורה – על זה אני יכול לספר נפלאות ומופלאות. אפילו שהיום לא היו סינגלים, אפילו שבצורה בלתי מובנת מוקי הצליח לארגן מסלול שהרגיש כאילו היו בו הרבה ירידות וקצת עליות – ובלי שהוא ידע הוא אירגן לי את הרכיבה המושלמת.
(התמונה, דרך אגב, היא משימשית דווקא, אבל בכל זאת יפה :))
וזו המפה של הסיבוב המלא:
פ
