תגית: גיד אכילס

בהתחלה של מסורת בבלוג, אחרי פוסט הסיכומיישן 2008 הפופולרי, ובדיוק מאותן סיבות ("אוהב סיכומים. אני אוהב סימבולים, תאריכים מיוחדים וסיבות לאירועים"), ואחרי בקשה מיוחדת של מיטל, הצלחתי למצא קצת זמן לכתוב את הסיכום של השנה הזו. ועם שנה כזו, אני בכלל לא מתחיל להצליח לחשוב מה יקרה שנה הבאה.. אם בכלל יש טעם לנסות 

גיזרת הספורט עברה חוויות על חוויות השנה. קשה קצת להזכר מה היה לפני רצים את ישראל שלקח חלק גדול כל כך מהשנה הזו – מאמצע השנה (למרות שאז עוד רכבתי) ועד סופה. אבל למזלי יש את הבלוג, והאפשרות פשוט ללכת פוסט אחרי פוסט, לראות מה קרה פה. דבר אחד אני בטוח: למדתי המון השנה, הפכתי מקצועי הרבה יותר, הבנתי דברים על תזונה, מאמץ וקושי אפילו אחרי כל כך הרבה שנים של אימונים. אפילו אחרי האישברזל הראשון. השנה הפכתי לאולטרה אמיתי. השנה כתבתי 62 (!) פוסטים – בממוצע יותר מאחד לשבוע. זה רק בבלוג הזה.

הפוסט הראשון השנה דיבר על הפיקסי שלי (הערה: הפיקסי הראשון שלי). מאז בגיזרה הזו כמעט לא היו דיווחים, לצערי. תרבות הפיקסד גיר הולכת ותופסת תאוצה בישראל ובתל אביב בפרט, ואני מרגיש אותה, אבל לא מצליח למצא את הזמן להצטרף – להשקיע כמו שצריך בבנית זוג נוסף משלי למרות שהשגתי כמה שילדות נהדרות, או אפילו לשפר את הזוג השני שלי. אני אוהב את האופנה שמתלווה לטרנד הזה, אני אוהב לרכוב בעיר עם האופניים שבתמונה בפוסט ההוא ואוהב להתאמן עם הפיקסי השניים שלי (הלבנים בתמונה כאן). יש משהו פשוט מאוד, זורם, מרגיע ברכיבה כזו אין סופית – אין לך ברירה אלא להכנס לתוכה – כמו שאני אוהב.

השנה דיברתי הרבה וכתבתי על פציעות ספורט – שלי ושל אחרים. למדתי סוף סוף מהו הפשר של הכאב בקדימה של הרגל ועל בעיות הגמישות בקרסול, התמודדתי עם פריצת דיסק שתקשה, אם לא תמנע, ממני לעשות עוד איש ברזל – אבל לא מנעה ממני לרוץ אולטרה מרתונים ועוד כמה הפתעות בדרך. למרות שבימים אלה אני מתמודד עם דלקת בעייתית בגיד אכילס (פגיעה שדניאל טיפלה בה עוד בשטח) לפני המרתון, אני יכול לומר שהשנה במובן הזה היתה לא רעה יחסית למעמסה על הגוף. אני מרוצה 

בתזונה אני חושב שהיה לי את אחד השינויים הגדולים, ובוודאי המפתיעים ביותר. תמיד התעניינתי בתזונה, כל השנים, ולכן הופתעתי כשלמדתי שוב ושוב דברים חדשים השנה – לא דווקא ממאמרים, אלא תמיד מניסוי ותהייה בשטח – לכן ההמלצה הראשונה שלי לכל בן אדם ששואל – קודם כל תתנסה ותבדוק – זו הדרך הטובה והמהנה ביותר ללמוד ולהבין. כתבתי על נפילת סוכר והתנסתי בBCAA ב2008, חזרתי לנסות שוב BCAA והוספתי התנסות במגנזיום,  ובעיקר למדתי על אכילה טבעית (תמרים ובננות, לא משהו מיוחד) במקום ג'לים והתנסתי בכך בכל המרוצים השנה – זה עובד. למדתי לשתות פחות (איזוטוני), למדתי לנסות לשתות פחות (אלכוהול) לפני תחרויות, ובעיקר למדתי שתזונה היא חלק קריטי בחיים של אתלט. השנה אני אנסה להתרכז בשינה ובחיים בריאים יותר באופן כללי.

אין ספק שהשנה היתה בדגש על חוויות – ותוך כדי כך דגש גדול מאוד על פסיכולוגית ספורט. ההבנה העיקרית (במיוחד לפני מרתון טבריה) השנה היא שקשה באימונים קל בקרב. הדרך שבה ניגשתי למרתון הזה והשיא האישי שלי (בגלל האימונים למסלול הארוך יותר במרץ) עשו את ההבדל – בניגוד לשנים הקודמות שהתאמנתי קצת פחות. אני לא ממליץ לאצנים מתחילים, אבל החל מהמרתון השלישי או הרביעי שלכם, כשהגוף כבר מתחיל להתרגל לענין (ואתם כבר רצים כמה שנים) – אני כן ממליץ לעבור לשיטת אימונים בה רצים יותר ממרחק התחרות – או לפחות את אותו המרחק. ההתרגלות לכבר ולחוסר נוחות עוזרים מאוד ומוסיפים בטחון עצמי רב.

הויתור על איש הברזל השנה לא היה קל, למרות שלאחר מכן פיציתי ובגדול (ואולי בגלל שהוא לא היה קל?). אבל היום אני יודע שאז לא הייתי מוכן נפשית ופסיכולוגית למאמץ כזה. התחלתי להבין באמת את המשמעויות של לפספס אימון (לא נורא), להתאושש חזרה אחרי תחרויות ובעיקר – להלחם בתשישות תוך כדי מאמץ.

השנה היו הרבה תחרויות מיוחדות. בראשן אני בכל זאת שם את האולטרה מרתון הראשון שלי (80 ק"מ), אבל אני לא שוכח את השיא במרתון טבריה (ניתוח טכני כאן) והשיא בחצי מרתון המכביה, המקום הראשון בוולוו צ'לנג' מגידו, את האירוע הענק של הפרה המתה ][ ואיך אפשר בלי ארבעת הפוסטים על המירוץ האתגרי של קולומביה השנה – 24 שעות של קייאקים, ריצה, אופני שטח וניווטים – חוויה מטריפה שתחזור שנה הבאה – אני מקווה מאוד  אם כן – אני שם, תבואו גם!

כמובן שאי אפשר להזכיר תחרויות ללא רצים את ישראל, אבל הפוסט קטן מדי בשביל להכיל כל מה שלמדתי, חוויתי וראיתי שם. מתארגן במקביל פוסט מיוחד בנושא – וכמובן האתר עצמו שמספר את כל הסיפור בצורה יפה. בקרוב, כך מספרים לי, הוידיאו. לא יכול לחכות..

בין לבין טיילתי, וכתבתי על להיות תייר ספורטאי וכן על ריצות בסקוטלנד – השנה, עקב כל העומס, לא היו רכיבות או סקי בחו"ל, אני מקווה ששנה הבאה אוכל לחזור לעניינים.

בחודשים האחרונים אני בעיקר מתאושש, כותב קצת טיפים, עסוק, עסוק מאוד. קשה לרוץ עם הדלקת וקשה לרכוב בשטח בלי רכב שיקח אותי, אבל אני נהנה מכל רגע. השנה הזו, השנה שהיתה, קשה יהיה לחזור עליה.. אבל קשה is my middle name.. כבר מתוכנן המרתון לשבוע הבא, אולטרה של 100 ק"מ במרץ, מרתון בתל אביב, אולי עוד מירוץ אתגרי של 24 שעות, וכולי תקווה שעוד מירוץ אחד גדול.. תשארו, יהיה מענין.

אבל יותר מכל אני מתגעגע לאנשים – לחבורת הסינגל ספידרים "שלי" – חבורה שהשנה התרחקה קצת מכל מיני סיבות (טובות ברובן) – החברה שיצאו למירוצים בחו"ל, אני עם רצים את ישראל, אנשים שיצאו מהמעגל ועברו למקומות אחרים.. אם יש לי דבר שני שאני מקווה ש2010 תשנה זהו זה – חזרה לרכיבות, חזרה לבקרים של שישי ושבת של צחוקים, שתיה והרבה הנאה ירוקה בשבילי הארץ המדהימה שלנו עם האנשים הכי טובים שאפשר למצא..

וכמובן, האנשים החדשים שפגשתי השנה (וזה בלוג ספורט אז אני אתמקד בהם..), ובראשם קרן התותחית – שעוד תשמעו עליה קורעת את כל השיאים במדינה הזו.