לרכיבות יש מחשבות. לא חוקים, לא משהו בסלע, לא משהו כתוב, לא משהו שחייבים לעשות. אנחנו לא כאלה. יש לנו נימוסים, יש אתיקה לא כתובה. הבסיס של המערכת חייב להיות לא כתוב, אחרת לא נהיה הקבוצה (או הקומונה) שאנחנו היום.
אבל תמיד מגיעים אנשים שכאילו לא היו בשיעור באותו יום, לא קראו את החוקים, לא מדברים עם אחרים, יש להם את הסגנון שלהם ודי. אתה נתקל בהם בשבילים, אתה רואה אותם ברכיבות, וזה מבאס כל פעם מחדש. המפתיע הוא שזה לא חד פעמי – מישהו שעובר על כלל מסויים לרוב יעבור על כמה מהם, כאילו חוסר ההבנה הוא בסיסי, לא איזה פיספוס של עיקרון אחד ויחיד. אולי זו הבעיה – אף אחד לא אמר להם אף פעם בצורה ישירה מה הבעיה..
חשבתי לכתוב חלק מהמחשבות האלה שלא כותבים אף פעם, אולי ככה, במקרה, אני אשנה את הדעה של אחד או שניים שפשוט לא מבינים אם זה לא כתוב וברור בשבילם:
- תקלות טכניות זה דבר שקורה. זה צו עליון. כשרוכבים בחבורה זה חלק מהענין ואנחנו מקבלים את זה, גם אם זה הורס לכולם את הרכיבה. אם יש לך תקלה טכנית – לא נורא, אל תרגיש רע. אם יש לך את אותה התקלה הטכנית פעם שנייה או שלישית ברציפות, בבקשה, תחסוך משאר האנשים את חוסר הרצינות שלך, תרכוב לבד.
- לשירשורי מגיע מגיע יש כמה סיבות. חלק מהן ישירות: כדי שנידע שלא רוכבים לבד, כדי שנידע למי לחכות בבוקר ומי קצת מאחר. אבל חלק לא ישירות: כדי שנידע אם הקבוצה קצת גדולה מדי לטעמנו, או אם יחס הכושר\יכולת טכנית לא מתאים למה שאנחנו רוצים מהרכיבה. מסקנה: מ"מ זה לא רק בשבילך. אם אתה מגיע – אנא, סמן. אם אתה לא, אז לא.
- דע את מקומך בסינגל – בעליות ובירידות. אם אתה רוכב טכני חלש, תן לאחרים להכנס לפניך בירידות. אם אין לך כושר – אל תכנס ראשון לסינגל קשה בעליה. אם בכל זאת קרה ונדחפת – תן לאחרים לעבור. אם עצרת – עוף מהשביל כמה שיותר מהר, אל תעצור את מי שאחוריך.
מצטער אם יצא קצת אגרסיבי. יש דברים שפשוט חשוב להגיד. צריך להבין לבד, אבל אם זה לא עובד, כותבים.
ולכל שאר החברה של