סופ"ש ארוך. בכל המובנים. יום ראשון חופש, גם זה, אבל אילן דחף רכיבה ביום שישי ואני ב25ק"מ של ריצה.. אז שבת בבוקר, אחרי קצת יותר מ 3 שעות שינה, עם רגליים כואבות ועיניים שלא רוצות להפתח, אני מוצא את עצמי על הכביש בדרך לעוד רכיבת סינגל ספיד עם אילן במיר"ב, מתפלל שהפעם, אולי רק הפעם, אילן באמת עייף כמו שהוא אומר.
2:11:46 שעות ו24.84 ק"מ אח"כ, מתוכן 1:55:41 ברכיבה (87.8%) שרובן עלייה..
מתחילים בסיבוב הXC הרגיל אבל ממשיכים דרך היקב, ויוצרים סיבוב XC אמיתי, שקט, רגוע (דופק ממוצע של 141, בקטנה), עם הרבה פחות עליות, עד שאנחנו מתקיפים את מיר"ב..
מזג האויר מושלם, לדעתי (קר בשביל אילן) ב18 מעלות, והחולצה של FUNKIER שוב מוכיחה את עצמה.
עכשיו כבר 3 שעות אחרי. תקענו פיתה עם חומוס טחינה (או במקרה שלי, טחינה עם קצת חומוס ופיתה), התקלחתי, התארגנתי, אני כותב ושותה אספרסו בקפה הנרייטה למטה, והחיוך פשוט לא יורד מהפנים. אני מרגיש שהיה כאן איזשהו נקיון שקורה לי (לעיתים תכופות, האמת) ברכיבות 1 על אחד עם אילן. משהו בקצב, במיעוט העצירות, במיזוג הנכון של טכני וכושר, במהירות העלייה והירידה.. פשוט מרגיש נכון..
FUNKIER היא חברת אופנה בבעלותו של רוני קצב, מעצב ורוכב בעצמו, המתמחה בביגוד ספציפי לרוכבי אופניים. הם מתכננים ומעצבים את הביגוד בארץ, ומיצרים בסין, ובכך מגיעים לאיכות גבוהה מאוד ומחיר תחרותי ואפילו נמוך (בארץ) יחסית לאחרים.
הגעתי לFUNKIER כדי לבדוק חולצת CUSTOM לקומונת סינגל ספיד (עוד על כך, בהמשך) כשברקע אני בכל מקרה מחפש חולצה יפה בשבילי. רציתי משהו שונה, יפה, ואיכותי, ולא התאכזבתי.
כיום יש רק 9 דגמי חולצות לגברים, ו-3 לנשים. קצת מדאיג, כי היום זה חדש אבל מחר כל השבילים יהיו מלאים בזה. הצצה זריזה לאתר לרשימת הדגמים המלאה הראתה לי שיש עוד הרבה בקנה, אז אני לא דואג.
לפני הרכיבה, הנתונים של החולצה מאוד מרשימים: קצת קטנה (אני 1.78, לא קטן אבל גם לא ממש גדול, והיייתי צריך XL), עשוייה מחומר מנדף איכותי, כמובן שעם כיסים מאחורה, ריץ' רץ' עד חצי האורך, תפירה מושלמת ותוספת קטנה ויעילה של רוני: כיס אחורי נגד מיים (וזיעה) עם ריץ' רץ'. אידיאלי לטלפון.. לא צריך לפחד עליו יותר! (כמובן, שאי אפשר להוציא אותו כדי לענות או לצלם תמונות, אבל אי אפשר לקבל הכל..). קצת פחדתי מעובי החולצה ואיך היא תתנהג בחום ישראלי, אבל רוני הרגיע אותי שהכל תוכנן בשביל האקלים שלנו. אז לקחתי אחת לבדיקה. מחיר לצרכן 250 ש"ח, הרבה פחות מכל חולצה אחרת ברמות האלו.
ברכיבה עצמה כיס הטלפון התגלה כיעיל לטלפון אבל קשה מאוד למשחק – לא הצלחתי לסגור אותו ללא הורדת החולצה. למרות הרעיון החביב, את הטלפון שלי אני שומר, מוגן, בכיס, כדי שאוכל לצלם ולענות לשיחות חשובות. החששות לגבי החום התגלו כלא מוצדקות: החולצה הייתה מאווררת, נעימה, ונידפה זיעה בצורה מעולה ביום חם למדי (עדיין לא קייץ, אבל היו 25 מעלות בכייף), אפילו לא הייתי צריך לפתוח את הריץ'רץ'. הכיס האחורי קצת לחץ עם פנימית בתוכו, אולי הוא קצת קטן מהרגיל, אבל אני לא דואג – אני לא רוכב עם ציוד השרדות מאחורה (היום היה יום שונה).
בשורה התחתונה: במחיר מעולה, יצאתי עם חולצה יפה, מקורית, איכותית מאוד, ותוצרת (לפחות עיצובית) ישראל. אהבתי את התוצאה מאוד, וכנראה אני אבקר שם שוב כדי לבדוק עיצובים נוספים. מומלץ.
התלבטתי אם לקרא לפוסט הזה אתיקה, או נימוס, אבל הרבה פעמים בשבילים אני פוגש רוכבים ללא שמץ של כבוד לזולת, ואני בטוח ששמץ של ידע באתיקה של רוכבי אופניים – וכן, אתיקה כזו קיימת, לא רק בארץ, והיא נוצרה אחרי שנים של נסיון ורכיבה בשטח.
אז מה זה אומר – האם חייבים לקיים? ברור שלא, זה לא חוק. האם צריך לכעוס על מי שלא פועל לפי ה"ספר"? לא, לא כולם מודעים. זוהי אתיקה בהתנדבות. אבל אולי אם יותר אנשים יכירו ויפעלו לפיה, הרכיבה בשבילים תהיה נעימה יותר לכולנו.
זכות קדימה לעולים – תמיד. לא משנה איזה מסלול DOWNHILL לקחתם. לא משנה כמה מהירים הייתם ואיזה בעסה לעצור ולהתחיל מאפס אח"כ. מישהו עולה באותו סינגל – אתם צריכים לעצור.
לא עוצרים ועומדים על הסינגל – שוב לא משנה למה. מי שמולכם עצר ואתם הייתם חייבים גם, כואב הלב. זוזו ותנו צ'אנס לאחרים. מישהו נפל ואתם חייבים לרוץ אליו – כל הכבוד! – רק שימו את האופניים בצד ולא על הסינגל. והכי חשוב – עצרתם להסתכל על הנוף או לאכול כריך? בטח שלו על הסינגל!
לא זורקים עטיפות אוכל, פנימיות, וכל זבל שאתם יכולים לחשוב עליו – בשביל שבו רכבתם.
אם הגעתם למסלול שמישהו אחר טרח ועשה, אל תשנו אותו. אם משהו קשה לכם מדי, אל תכנסו לסינגל. תנו כבוד למי שעב קשה כדי ליצור את הסינגל. במיוחד אם מה שקשה לכם הוא משהו טיבעי, כמו סלע, גזע, וכדומה. ואם אנחנו כבר בקטע של כבוד ליוצרי הסינגל – תנו למי שיתר את הסינגל לקרוא לו בשם, אל "תגנבו" את הכבוד הזה.
צריך להמנע מבלימה עם הברקס האחורי בסינגלים – זה הורס את הרכיבה. לפעמים קשה להמנע, אבל בטח אל תעשו ברקס (חרק'ה) בכוונה למרות אתם בטוחים שזה מגניב לאללה.
מסלול כיסלון נחשב וידוע כמסלול XC טהור ועיקרי באיזור המרכז\ירושליים. אין שם קטעים טכניים, הוא מאוד קל לניווט, והוא מעגלי. כמובן שחלקנו הסתערו עליו כמסלול הכנה נהדר לVC. היום אילן ואני עשינו אותו על הבוקר, פגשנו עוד 4 רוכבים והרבה תנים (קטע די אינטנסיווי של קריאה תנית לידנו ומליון חזרות מכל הסביבה.. פעם ראשונה שאני שומע להקה כ"כ גדולה – ועוד ביום ולא בלילה).
אילן היה קשוח וממהר, אז יצאנו ישר לדרכנו. כיסלון הוא מסלול שמתחיל בעלייה קטנה וממשיך בעליה גדולה, מ250מ' עד 600מ' ללא הפסקה. תענוג. אח"כ יש קצת עליות וקצת ירידות, נקודת שבירה אחת (אילן אמר לי!), ומגיעים ל700מ'.
מכאן יש שתי אופציות, ואנחנו לקחנו, נו טוב, את שתיהן. אחת היא לעלות עד למעלה, להמשיך 100מ', לרדת שמאלה ולחזור מהצד השני של העמק. האופציה הזו, 28ק"מ, לקחה לנו 1:35, והיא כוללת הרבה מאוד מישור והרבה מאוד זמן ירידה. האופציה השנייה היא "לגעת" בכביש ולחזור. זה (באותו קצב..) לקח לנו 1:18, ונכון יותר לדעתי ברמת האימון, אבל הרבה, הרבה פחות יפה. ככה זה נראה בגראף:
כמו אימון XC רציני, עצרנו פעמיים, בלבד, ל3:27 דקות (!), פעם אחת בגלל שעפה לי הפייה של התיק.
סה"כ רכבנו 2:55:58 שעות, מתוכם 2:52:31 נטו רכיבה (98%!!!), וכמו שאמרתי, בכיסלון הרבה עליות:
1:28:18 שעות (50% מהזמן) או 19.6 ק"מ (37%) בעליה..
0:54:45 שעות (31%) או 22.92 ק"מ (44%) בירידה,
ו0:29:28 שעות (16.7%), או 9.5 ק"מ (18%) במישור.
בסופו של דבר המסקנה שלי שכיסלון הוא אחלה אימון, אבל לא לVC. העלייה ארוכה ורציפה מידי, שלא כמו בוולוו שיש הרבה עליות קטנות יותר. מצד שני, אין הרבה אימוני XC יפים כל כך – באורך, מאמץ, ונוף, במיוחד עכשיו.
הנתונים הכללים:
Total Time (h:m:s) 2:55:58 3:24 pace Moving Time (h:m:s) 2:52:31 3:20 pace Distance (km) 51.74 Moving Speed (kph) 18.0 avg. 49.4 max. Elevation Gain (m) +1,732 / -1,750
העלייה לפי תוכנת הגרמין: 1400מ'. לדעתי זה היה בערך 1100מ':
בונק נשמע לי מוזר, אז אני אשתמש במונח "קיר" מעכשיו. נשמע טוב יותר, לא? רוב הפוסט הזה מתורגם ישירות מוויקיפידה, עם תוספות קטנות שלי פה ושם.
ה"קיר" הוא אותו רגע שבו אתלט סיבולת (אופניים וריצה בעיקר) מאבד לפתע את כל האנרגיות, והעייפות נוחתת כמו פטיש של 100 קילו. בד"כ הסיבה היא התרוקנות מאגרי הגליקוגן בכבד ובשריר, ונפילה גדולה בביצועים.
ציטוט מתוך הלינק למעלה מוויקיפידיה:
גליקוגן הוא רב סוכר, הבנוי מגלוקוז. הגליקוגן משמש לשימור עתודות אנרגיה זמינה, ומצוי בעיקר בתאי הכבד, וכן בכליות ובשרירים. למרות שריכוזו בכבד גבוה במיוחד, רוב הגליקוגן בגוף נמצא דווקא בתאי השריר הרבים
ההבדל בשמות מקורו בספורט דווקא: רוכבי אופניים (דוברי אנגלית) נוטים לקרא לזה בונק (bonk), ואצנים קיר ("wall"), בישראל רובם קוראים לזה קיר בכל מקרה.
הגוף מנצל אנרגיה משני מאגרים עיקריים: שומנים וגליקוגן. ככל שהמאמץ חזק יותר, אירובי פחות, הגוף משתמש ביותר אחוזי גליקוגן.
הגוף הממוצע מסוגל לאגור גליקוגן שמספק 1500 עד 2000 קלוריות (יחידות אנרגיה לגוף), באימון קשה הגוף מסוגל לשרוף בקלות 600-800, וכמו שאומרים בפרסומת לספינינג אפילו עד 1000, קלוריות לשעה. חישוב פשוט מראה שאם לא נחזיר את הקלוריות האלה חזרה, הן פשוט תגמרנה.
התופעות העיקריות שהקיר גורם להם הם כאמור, עייפות ומחסור באנרגיה, אך גם היפוגליקמיה (מיעוט סוכר בדם) ולכן גם אפשריות תופעות של סחרחורות ואפילו הזיות. אני יכול לומר שברמה האישית, יש גם כמויות רציניות של באסה מרוכזת שפשוט נופלות עליך משום מקום, באמצע אימון מלא התלהבות.
כיצד נמנע מלפגוע בקיר? נתכנן את המאמץ מראש. ההמנעות נובעת מהכנה לפני, וביצוע האימון או התחרות באופן מבוקר. שימו לב למה נכנס לפה שלכם!
לפני:העמסת פחממות, שעיקרה הבטחה שהמאגרים שלכם מלאים לפני המאמץ. הרבה שיטות ותיאוריות מסתובבות על איך אפשר לעשות את זה נכון, או אם אפשר בכלל. אני לא אכנס לזה כרגע. אם יש לכם אימון ארוך, תנסו לאכול ארוחה מבוססת פחממות בערב לפני, פסטה על בסיס רוטב עגבניות או אם אתם אמיצים, בלי רוטב.
אימון סיבולת גם הוא עוזר, מכיוון שונה – הוא עוזר ביכולת ספיגת הגליקוגן בשריר, ז"א השריר שלכם לומד לשמור יותר בצד למקרים קשים.
תוך כדי: שתיה ואכילה של משקאות ומאכלים מסוכרים למיניהם (עדיפות לשתיה איזוטונית ומאכלי ספורט, משום שהם מכילים עוד דברים טובים בשבילכם, ויעילים יותר בספיגה של הגליקוגן וגלוקוז, אבל זה גם סיפור לפוסט אחר) הם הכרח לאימונים ארוכים. אין מניעה. החישוב הפשוט למעלה מראה שהמאגרים שלכם פשוט יגמרו באיזשהו שלב. התיעלות נוספת אפשרית היא הורדה של המאמץ לדפקים שמאפשרים אימון אירובי יותר, כדי שהאנרגיה תגיע יותר משומנים ופחות ממאגרי הגליקוגן.
ברמה האישית, אם אתם נתקלים בתופעה הזו, אני ממליץ להרגע. זה רע, אבל אסור להתיאש ואסור לתת לרגשות להתגבר עליכם ברגעים האלה. תתרכזו באימון, תתרכזו בטכניקה, אל תדברו על זה.. על תחשבו על הקושי. תורידו קצת קצב, תאכלו, תמשיכו.. אל תבטלו את התופעה, תכבדו אותה, תנצחו אותה – זה יעבור.
כבר הרבה זמן, אולי כמה שנים, עברו מאז הבונק (ויקיפידיה באנגלית) האחרון שלי, ועדיין, כשאני פוגש מקרה כזה, אני רועד בפנים. בבת אחת כל האנרגיות נעלמות, ואיתם החשק, הכוח, הרצון להמשך לפדל. פשוט בא לך לעצור ולהיות מסכן. האשם העיקרי בבונק היא תזונה לקויה או כושר לא מספק בזמן מאמץ ארוך במיוחד, והרכיבה היום סיפקה הרבה הזדמנויות לאלה..
גיא שוב הוביל רכיבה מדהימה והוכיח שהוא מכיר כל שביל, כל כיוון וכל עלייה באיזור. ואני יודע היום שהVC הולך להיות קשה, קשה, קשה. רכבנו 80 ק"מ עם המון הפסקות, 30 ק"מ בלי הרבה עליות, והיה לא קל. הVC (עוד חודש) יהיה 100 ק"מ של עליות, קצב, ואילן שמסתכל עלי מעבר לכתף ומחכה, לא כי הוא ממהר, מה פתאום! בסבבה, רק אם אפשר קצת לפדל יותר חזק.
היו עליות (אמרתי כבר?), היה ירוק, היה רטוב..
היה אוכל ושתיה אצל ארי הבנאי..
בנוסף לזיכרון הבונק שלי, גם חוויתי שוב את אחד העקרונות החשובים ברכיבה בקבוצה: בצמתים עיקריים, מחכים. היי, זה אפילו חלק מאתיקה של רכיבה. זה פשוט כך. המזל שיחק לאילן ולי שנאבדנו, ופשוט החלטנו לרכוב, האמת, ל"שם". אחרי חצי שעה שהחום והעצבים של אילן רק טיפסו וטיפסו, ראינו קבוצה של רוכבים מטפסת בשטח, ואמרנו שנצטרף אליהם, ואם יהיה מזל אלה יהיו החברה שלנו. היה מזל.
מה עוד למדתי ברכיבה הזו? על תל אביבים.
תל אביבים הם מרכז העולם, ואם לא, לפחות מרכז ישראל, ואם לא – הם לפחות חושבים ככה.. זה באופי. רואים את זה בכל מקום. אופנה, מנהגים, סדרות טלויזיה. וכן, גם באופניים. אז ש הרבה סינגל ספידרים בתל אביב? זו כנראה תופעה מטורפת בכל הארץ.
תל אביבים רגילים לחרא. בבית זה של כלבים, בטבע זה של פרות. לאייל לא מפריע ללכת בתוך זה.
תן לתל אביבי לצאת לטבע, והוא יאבד. הרבה זמן המתנה כבר אמרתי?
תל אביבים לא אוהבים פרות. אלו יצורים גדולים מדי, פשוט.
ואולי קצת פרטים יותר טכניים על האפיק החמוד הזה, ההכנה הרצינית הראשונה לVC:
Total Time (h:m:s) 5:41:39 4:22 pace Moving Time (h:m:s) 4:47:22 3:41 pace Distance (km) 77.98 Moving Speed (kph) 16.3 avg. 60.7 max. Elevation Gain (m) +1,560
Temperature (°C) 17.7°C avg. 19°C high Wind Speed ( kph) W 9.3 avg. W 14.8 max
סה"כ זמן מכובד של 5:41:39, אבל זמן בתנועה של 4:47:22, שזה 84.1%, נמוך לכל הדיעות. מענין שמתוך זה עלינו 2:01:24 שעות (35.5%), ירדנו 1:23:03 (24.3%), ורכבנו במישור 1:22:55 (גם 24.3%). עצרנו במשך 54:17 (15%). ההפרש גדול מהרגיל.. אולי כי רכבתי בקצב אחיד, איטי, אבל אחיד. החלוקה נראית ככה:
מבחינת מרחק, לעומת זאת: 23.90 ק"מ בעליה (30.6%), 28.10 ק"מ בירידה (הכי הרבה! 36%) ו25.98 ק"מ במישור (33.3%). ההפרש ביחס זמן\מרחק של העליות אומר שהן היו קשות. אני חייב לעבור ל17 מאחורה.
אחת השאלות שעלו ברכיבה היא, האם (או מה) יהיה הCUT OFF בVC. המהירות הממוצעת שלנו היתה 13.7 קמ"ש, לאט, אבל בתנועה היא היתה 16.3 (מקסימום שלי 60.7 :)). במהירות כזו יקח לנו סדר גודל של 7-8 שעות לסיים את הVC, ואם הCUT OFF יהיה לפי העילית ולא לפי זמן, אנחנו בבעיה.
בקיצור – וזה באמת קיצור של 5 שעות ו40 דקות: היה מדהים. אני מותש, כואב, דואב, מחכה לרכיבה של מחר, ומחכה לעשות את זה עוד פעם פעמיים לפני הVC. גיא ועינב – אתם גדולים!
הפעם עינב וגיא מובלים צוות שמח של 3 סינגל ספידרים (אילן, אופיר והססי, ואני המשתעל), ושני גיריות באימון לVC (שחר וגיל) בטיול XC מברקאי לגבעת הרקפות (המקומית, מתברר), כולל מקומות מוכרים ממשמר העמק, הVC הצפוני לגרסאותיו, וחזרה. 63ק"מ של שכרון חושים בגיזרה הצפונית, ללא סינגל אחד לרפואה, בכוונה!
עינב וגיא מובילים:
והשאר רק נהנים (אילן מצלם.. אפילו לא תמונה אחת לרפואה שלו.. )
המפה המלאה, סיבוב לתפארת, מזג אויר קריר שהופך למצויין, כמעט בלי שמש, בלי לחות, עם די הרבה רוח פנים ברוב הסיבוב ורוח גב חביבה בחזרה:
4:02:46 שעות, מתוכם 3:44:38 על האוכף בצורה כזו או אחרת (92.5%!), והתפלגות עליות (42%),ירידות (%25.5) ומישור (25%) יפה כזו:
גם הפעם טיפסנו לגבעה 400, רק הפעם עקפנו משמאל (וטוב שכך! שימו לב להבדל בגרף גבהים בין הפעם הזו לפעם הקודמת.. כמעט אותן נקודות התחלה – העמק – וסיום – הגבעה, 5 ק"מ מול 10 ק"מ שטח, בקירוב):
Summary Data Total Time (h:m:s) 4:02:46 3:50 pace Moving Time (h:m:s) 3:44:38 3:32 pace Distance (km) 63.31 Moving Speed (kph) 16.9 avg. 56.7 max. Temperature (°C) 14.2°C avg. 16°C high Wind Speed ( kph) ESE 20.4 avg. ESE 24.1 max.
ימ שישי הולכים ונהיים ימים של אימונים לוולוו צ'אלנג', לשימחת כולם ובמיוחד אני, שמחפש הרבה יותר XC בימים אלו, ולמגינת ליבו של פיטר שלא מבין מה קורה לו. היום יורם (הדוקטור, כפי שנוכחנו לראות בקומונה השבוע) הוביל אותנו בחלק ממסלולי הבית, בניצוח חלקי של הקלאסי, והצטרפו יחד איתי אילן ושמאי, אסי ושחר, יואב וגיא.
הרבה מאוד ירוק, פשוט ה-מ-ו-ן ירוק, עליות יפות, לא הרבה סינגלים אבל כולם במצב שלא הורגש כמוהו בשנים האחרונות (אני מרגיש שאני מתחיל לחזור על עצמי, אבל מצב השטח לאחרונה מטריף), קצת יותר שבילים רחבים וכמה נחלים, עליה לגבעה 400 עם ה32X16, לאט בקצב קבוע,ורכיבה שפותחת מבחינתי את האימון בצורה רשמית. 4 שעות, כמתוכנן לינואר. אמנם הייתי על אנטיביוטיקה ומאוד זהיר, אבל היה נהדר. יורם – כל הכבוד!
סה"כ זמן: 4:00:48, מתוך זה רכיבה של 3:25:12 (85%).
47.41 ק"מ של עליות, מורדות ונוף מטריף. מהירות שמגיעה עד 52.4 קמ"ש, וטיפוס של.. תופים.. 2010מ' בקירוב. וואו.
או שאני הייתי יחד עם הפולאר באיזור אחר או שאני לא יודע מה היה בדיוק. ספטה אומר שהרכב שלו אמר 3C, אני אמרתי שלא היה נראה לי קר מדי. הממוצע לפי הגרמין היה 12C, עם רוח שהגיעה ל20 קמ"ש.
עליות ומורדות:
עלינו במשך 1:34:52 (18.11 ק"מ, שזה בערך 39% אחוז מהזמן והמרחק), ירדנו במשך 1:10:23 שעות (19 ק"מ, שזה בערך 29% מהזמן ו40% מהמרחק). כן, כן – גם עצרנו ל35 דקות, 14.8% מהזמן הכללי..
סה"כ לקראת הסוף כבר הייתי עייף, אבל האימון היה די קרוב לתחרות עצמה – 25ק"מ פחות אבל אותו הפרש גבהים. נראה לי שאם המרתון יהיה ל75 ק"מ מצטרך לכוון ל5 שעות בערך. יהיה סבבה.
כמה פעמים אפשר לכתוב שרכיבות אחרי הגשם, מבחינת השטח, האדמה, הפריחה, האויר הנקי.. הן הרכיבות שמזכירות לי כמה אני אוהב את הספורט הזה? די הרבה מתברר. במיוחד בחורף (חורף? איפה?) הזה – שמבחינת אופניים הוא מושלם – גשם חזק וקצר שמלווה בקור חזק שלא נותן לאדמה להתייבש באמת.. איזו חוויה.
היום בבן שמן (עם ספרוקט) היתה רכיבה בדיוק כזו, 1:35:12 ברוטו, 1:25:36 נטו (כמעט 90% רכיבה.. פשש.) – 18 ק"מ של סינגלים כמעט נון סטופ, עם עליות של 700מ' בקירוב.. אם הגרמין מדייק. 7 מעלות צלסיוס של הנאה, ללא אפקט הרוח.
למרות שהגרף מענין:
הגרף הזה נראה לי אפילו יותר מענין:
זה אותו גרף עם תוספת GRADE, כאילו – שיפוע. רואים שם את הנגיעות ב40%? גיא.. אמרתי לך שזו העליה הקשה של המסלול?
מתברר, שכשאילן, חנוך ואייל מובילים רכיבת בוקר במענית, יש הרבה יותר עליות מאשר ירידות! הפלא נחזה אומנם כרגע רק בקור עז, והמדען הראשי של בלוג זה ינסה לדווח בהמשך אם התופעה חוזרת על עצמה גם בחום, אך מדעני העולם ה-מ-ו-מ-י-ם!
נתוני הרכיבה מראים שלא ממש טעיתי:
סה"כ זמן: 1:23:46
מתוכו נטו: 1:11:42 (85%)
ק"מ: 16.43
טיפוס: 660 (!) מ'.
או במילים: מתוך 1:11:42 רכיבה, בילינו 31:57 דקות בטיפוס (38%), 26:39 דקות בירידה (אממ…) ו13:06 דקות במישור.
רוב הפוסט הזה מתורגם ישירות מוויקיפידה, עם תוספות קטנות שלי פה ושם.
