מירוץ חוצה ארץ – אולטרה מרתון 100 מייל – שבוע אימונים ראשון

סוף סוף אני יכול לקרא לשבוע אימונים ראשוני התחלה. לא הרבה, ממש לא כמו אביב שכבר טוחן קילומטרים כאילו אין מחר, ההתחלה שלי קשה יותר. קשה לי להתארגן על האימונים מבחינת הזמן, העבודה החדשה והעומס הרב, מה שגם השנה הטכניקה שלי תהיה שונה – הרבה יותר רכיבות אופניים, הרבה יותר כיף ופחות מבנה. אבל השבוע סיימתי שבוע יפה של 3 ריצות ושתי רכיבות ואני בכלל לא עייף, זאת אומרת שהבסיס מתחיל לחזור לאט לאט.

למרות שאני רוכב לא קצת (2-3 פעמים בשבוע, סינגל ספיד), אני לא סופר את האמונים האלה. הם בונוס. התכנון הוא לרוץ 4-5 פעמים בשבוע, 20+ ק”מ כל פעם (בכל יום, לא בהכרח בכל אימון), כולל אימון ריצה יחפה פעם בשבוע. מכיוון שיש מקלחת בעבודה, התכנון הכללי כרגע הוא:

יום ראשון: 12-20 ק”מ במסלול הירקון שלי (שמקבל עידכון יפה בימים אלה), שהוא לא מסלול קל בכלל. ביום ראשון אני נוסע לעבודה ברכב ומחליף ביגוד למשך השבוע.

יום שני: 20 ק”מ לעבודה, 20 ק”מ חזור.

יום שלישי: כנ”ל, או ריצת שטח עם אביב. אפשרי להחליף ברכיבה.

יום רביעי: 13-20 ק”מ במסלול הירקון + רכיבת אחה”צ. מגיע עם רכב לעבודה להחלפת ציוד נוספת.

יום חמישי: ריצה לעבודה.

יום שישי, או שבת: השלמות + ריצה יחפה.

מטרת הריצה היחפה, חוץ מאשר שיפור הטכניקה, היא לחזק את העור בכפות הרגליים. יש לי הרגשה שהריצה של ה100 מייל בדרום לא תהיה קלה ועור עבה יעזור הרבה.

השבוע רצתי בסה”כ 60 ק”מ, כולם בשטח בתנאים לא קלים בכלל, חום ועליות רבות. ביום שישי התחלתי להכין מסלול מענין קבוע בבן שמן, שהוא מסלול של 10 ק”מ די אגרסיבי, לימים שאני רוצה למדוד התקדמות. רצתי אותו פעמיים, ובסיבוב השני האטתי מקצב של 6:37 לקצב של 6:54, העייפות מפילה. מענין איך זה יהיה בהמשך.

המסלול, למתעניינים, נראה כך:

https://web.archive.org/web/20140824221117if_/http://connect.garmin.com:80/activity/embed/36581263

ריצה עם חידוש – בן שמן במלא הדרו

גם אחרי שנים של ריצות, ישנן ריצות שמלמדות אותך משהו חדש. לרוב איזה משהו קטן שמשתנה ומוביל אותך למקומות חדשים שלא היית, או סגנון חדש, או שותף לריצה. לאחרונה יש לי די הרבה שינויים כאלה: לרוץ עם שותף אחרי שנים של ריצה לבד, ההבנות של חשיבות הריצה עם מוזיקה, ריצת שטח ועוד..

הבוקר בריצת הסיבולת של יום שישי, הפתעה. לכאורה (טוב, נו, לא רק לכאורה) ריצה קשה.. 4 שעות עם זהר, לקום ב4 בבוקר.. חם ולח בחוץ.. אבל זהר מבטל, אני עובר לבן שמן כדי לסיים מוקדם יותר.. חושב להתחיל לפני 5 בחושך ולראות איך זה לרוץ עם פנס בלבד.. וללמוד משהו חדש.

אחרי 20 דקות של ריצה, כשאני עוזב את איזור הכביש ונכנס ליער, אני מבין משהו מענין. כנראה אני לבד ביער. לפחות אני מקווה. במצפה לא היו רכבים, ושקט מוחלט מסביב. חוגגי הלילה כבר הלכו, מאות רוכבי ואצני הבוקר לא הגיעו עדיין. יש לי שעה לבד, אני ובן שמן. ההרגשה משכרת.

5 דקות אחרי זה, הIPOD שלי מפסיק לשדר לאוזניות. בהתחלה אני שומע רק באוזן אחת, אחר כך בכלל לא. אני שונא את האייפוד הזה. מנסה להלחם בו קצת, ואז מוותר. הולך לרוץ בלי מוזיקה.  יש לי עוד שלוש וחצי שעות.. זה הולך להיות מענין.

התפקיד הפסיכולוגי בריצה מאוד מענין. אם אני יוצא לריצה של שעה וחצי, אחרי שעה ועשרים אני מתחיל להתעייף. אם אני יוצא לשעתיים וחצי, אחרי שעתיים, ואם לארבע, אחרי שלוש. ככה זה. בלי מוזיקה, מצאתי את עצמי מחכה לסוף אחרי 40 דקות, ויודע שיש לי עוד 3 שעות ו20 דקות להלחם עם עצמי ולנסות לשכנע "עוד קצת, עוד קצת". בסוף חשבתי לרוץ רק שעתיים ולסגור את זה, ואולי לרוץ עוד קצת בערב.. ובנתיים, להתרכז בריצה עצמה, השקט של בן שמן, בריצה לבד עם עצמי. לא לשקוע במחשבות על העתיד, רעיונות, תקוות וחלומות. לא לשקוע אלא לחיות את הרגע.

וזה עבד.

עברו עוד שלוש שעות עד שהתחיל להיות חם ורציתי שיגמר כבר. אבל רצתי את כל ה4 שעות (3:52 ליתר דיוק, אבל מי סופר), נהנתי מהדרך, ולמדתי משהו על ההנאה של הרגע, לחיות את העכשיו, להנות מהריצה. אחרי כל כך הרבה פוסטים על הנאה מריצה, מי חשב בכלל שיש לי עוד משהו חדש ללמוד על זה?

מסלול בבן שמן

את הריצה ניצלתי כדי לבדוק תזונה חדשה, את החטיף אנרגיה צ'אלנג' החדש. לאחרונה התחלתי לאכול בריצה, פשוט כי אין ברירה. אתם יכולים לקרא יותר בביקורת שלי בגיראפ, אבל בסופו של דבר השוקולד לא יושב לי טוב והווניל סבבה לגמרי.. הג'לים הרבה יותר מעניינים בגלל הגודל הקטן שלהם שמקל על העיכול, אבל אני אכתוב על זה ביקורת נפרדת בקרוב.

איזה בוקר קשה

אתה בקושי קם בבוקר, העיניים לא רוצות להפתח.. הגוף לא רוצה לזוז.. רק להמשיך לישון..

מגיע ליער, מחכה עוד שניה, אולי משהו יקרה, אבל אני כבר כאן, אז למה להתחרט.. אולי אני אצא רק לחצי שעה, משהו זריז.. ממילא מוקדם מדי להגיע לעבודה..

מתלבש, מתארגן.. יוצא לדרך.. אולי רק 20 דקות? עוצר לנוח, לוקח נשימה ופשוט יוצא לדרך.

משהו קורה.

משהו טוב קורה.

לא יודע בדיוק מה.

עוברות כמעט שעתיים.

מדהים.

אפשר להתחיל את היום, את השבוע, את השנה. מדהים.

הריצה הטובה ביותר

שעת צהריים קרירה, אני מחנה את הרכב ויוצא, כולי לבוש ומוכן. בן שמן ירוק ויפה מתמיד, כמו כל אביב (למרות שעכשיו חורף, אבל אין גשם, אז נאמר אביב), אבל אני בלי האופניים – אלא רק אני ונעלי הריצה שלי. אחרי שיחה עם קרן גולדבלט מפרו ספורט שבה היא הציעה לי, או יותר נכון אמרה שחובה עלי, להתאמן בשטח לקראת האולטרא מרתון, ולא להסתפק בריצות בירקון, החלטתי לנסות.

מתחיל בריצה קלילה דרומה, לתוך הסינגלים. פונה חזק שמאלה מעבר לסלע (סוויצ'בק באופניים, ודי מצחיק אותי לרוץ את זה), הרוח מתחזקת ואני נכנס אל תוך הירוק, ירוק הזה. כשאני רוכב אני לא מרשה לעצמי להתנתק מהסביבה, צריך יותר מדי ריכוז, אבל בריצה זה בסדר, ועל המוזיקה אחראים (שוב) פסי הקול של הקולקטיב (בכללי).

קשה לי לכתוב עכשיו מה עבר עלי בשעתיים של ריצה. התחלתי במחשבות וזכרתי הכל אבל זה נעלם בכל דקה שעברה. ריכוז של ריצה בשטח מתחבר עם שחרור של ריצה, איזה שילוב לא ברור של ריצה במישור עם רכיבת אופניים, של נשמה וטבע. אני יודע שעברתי על כל הסינגלים המוכרים בבן שמן, מצאתי כמה דברים חדשים, הרגליים שלי כאבו (אני חושב), והייתי מאושר.

ריצת שטח טכנית, זה משהו חדש בשבילי. זה משהו ישן, ומשהו בשבילי. נראה לי שעליתי על משהו.

סוף סוף מצאתי את פילו

https://web.archive.org/web/20080611131718if_/http://maps.google.com/maps?q=http:%2F%2Ftrail.motionbased.com%2Ftrail%2Fkml%2Fepisode.kml%3FepisodePkValues%3D5431172&ie=UTF8&ll=31.940474,34.956602&spn=0.026609,0.027513&t=h&output=embed&s=AARTsJqwzZ4ABMYxXMt73E_iTPpnXoOmIA
View Larger Map

אחרי הרבה סיבובים באיזור תל חדיד, הצלחתי למצא סוף סוף את הסינגל החדש. עשיתי רק חצי ממנו, יהיה המשך. לא נפלתי (תרתי משמע), אבל כל דבר שמאריך את הסיבוב בתל חדיד הוא חיובי..

דברים שלא רואים כל יום..

כמה פעמים אפשר לכתוב שרכיבות אחרי הגשם, מבחינת השטח, האדמה, הפריחה, האויר הנקי.. הן הרכיבות שמזכירות לי כמה אני אוהב את הספורט הזה? די הרבה מתברר. במיוחד בחורף (חורף? איפה?) הזה – שמבחינת אופניים הוא מושלם – גשם חזק וקצר שמלווה בקור חזק שלא נותן לאדמה להתייבש באמת.. איזו חוויה.

היום בבן שמן (עם ספרוקט) היתה רכיבה בדיוק כזו, 1:35:12 ברוטו, 1:25:36 נטו (כמעט 90% רכיבה.. פשש.) – 18 ק"מ של סינגלים כמעט נון סטופ, עם עליות של 700מ' בקירוב.. אם הגרמין מדייק. 7 מעלות צלסיוס של הנאה, ללא אפקט הרוח.

למרות שהגרף מענין:

bs_hights

הגרף הזה נראה לי אפילו יותר מענין:

זה אותו גרף עם תוספת GRADE, כאילו – שיפוע. רואים שם את הנגיעות ב40%? גיא.. אמרתי לך שזו העליה הקשה של המסלול? :)

bs_hights_grades

https://web.archive.org/web/20080206201051if_/http://maps.google.com/maps?q=http:%2F%2Ftrail.motionbased.com%2Ftrail%2Fkml%2Fepisode.kml%3FepisodePkValues%3D4808046&ie=UTF8&t=h&om=0&ll=31.9368,34.954742&spn=0.028601,0.025428&output=embed&s=AARTsJpOAr32Ywfg4YFlq19gz3OiTokiyw
View Larger Map

בכל מקרה, הלינק לרכיבה בבן שמן

בוקר שונה בבן שמן

הבוקר ברכיבה בבן שמן היתה שונה. הצוות מעולם הSS היה שונה מהרגיל (אילן ביומולדת.. הצפוניים לא מגיעים דרומה, פיטר בחו"ל, אייל – בבוקר? כאילו, דה?).

מנחם ( menzib) הוביל בקלילות. הקצב היה בדיוק מה שהייתי צריך ליום רביעי של SS ברציפות, לא קל מדי אבל לא טירוף. אבל המסלול – מנחם לקח אותנו בסיבוב שונה לגמרי מהרגיל, ומה שיותר חשוב – דרך סנגלים שלא הכרתי כלל. שניים או שלושה מהם היו פשוט .. דבש.

למי שמתענין, פרטי הרכיבה:

Summary Data
Total Time (h:m:s) 2:03:27 6:46 pace
Moving Time (h:m:s) 1:37:38 5:21 pace
Distance (km) 18.24
Moving Speed (kph) 11.2 avg. 49.1 max.
Elevation Gain (m) +1,487 / -1,485

בן שמן – סיבוב מהיר

יש הבדל גדול בין רכיבה באיזור שלך, או באיזור טכני, לבין רכיבה של כושר. לפעמים ברכיבות טכניות ההבדל בין אנשים שבאופן כללי רוכבים חזק כמוך נהייה פשוט גדול מאוד. אנשים שאתה נלחם איתם בתחרות או במסלול האימון נשארים הרבה מאחור כשקטעים טכניים נכנסים במסלול.

לפני כמה ימים רכבנו בבן שמן. נתונים עם האימון:

Summary Data

 מפת הרכיבה כאן,

קישור  לרכיבה המלאה כאן