הרבה אנשים חושבים שלהיות איש ברזל זה כושר. היכולת לשחות 3.8 ק"מ, לרכוב 180 ולקנח ב42 ק"מ ריצה אומרת שאתה בנאדם חזק, בריא, ובכושר מקסימלי.
אנשים אחרים אומרים שזה פסיכולוגי – לעמוד מול הקשיים, הקירות, הכאב, ולהמשיך כי שמת לעצמך מטרה, כי החלטת, כי זה חשוב לך וכי אנשים מצפים ממך לעשות את זה.
יש אנשים שחושבים שזה פשוט טירוף – ההקרבה, הזמן, וכל מה שכתוב למעלה – אין סיבה טובה לעשות את זה באמת.
אני חושב שאיש ברזל זה לחזור הביתה ב20:00 בערב, אחרי יום עבודה ארוך, אחרי שרכבת כבר שעה, שחית עוד שעה, אתה עייף ולא ממש הספקת לאכול, אלא חטפת חצי כריך אחרון שנשאר בעבודה, העיינים נעצמות וכבר יומיים לא ראית טלויזה. יש לך עוד חצי שעה או שעה של עבודה לפניך הערב, 5 שיחות שלא הספקת לענות ואתה צריך לחזור לאנשים, וקר בחוץ. כל המחשבות שלך מנסות לשכנע אותך להשאר, לא לצאת, כבר עשית מספיק, רק לשבת לראות טלויזיה, לאכול משהו, לדבר עם חברים. איש ברזל יוצא החוצה לרוץ, כי זה האימון של היום, כי ברזל זה בנשמה, בראש ובגוף.
(והריצה היתה מעולה, דרך אגב, 18 ק"מ בשעה ועשרים, תודה רבה)