שנת 2025 לא היתה שנת הריצה שלי, זה כבר די ברור. אחרי שנים של דלקת בקרסול החלטתי לטפל בבעיה ותוך כדי שלמדתי המון, הבעיה לא נפתרה, ולא רצתי בכלל שלושה חודשים. בגלל שהבעיה היתה בקרסול גם לא יכולתי ממש לרכוב, אז בכלל הכושר נפל. ואז קצת התחלתי לחזור לעניינים, ואז טיסה טיול של חודש לארה״ב, ואז התחלתי שוב לחזור לעניינים, ועכשיו אני מסיים (בתקווה) מחלה של שבועיים בקיבה, משהו יפה שלא יכולתי לרוץ איתו (וניסיתי!).
לונג סורי שורט: כרגע זו השנה עם הכי פחות קילומטרז שהיה לי בריצה מאז 2017 (התחלתי למדוד ב2013), ולא בהרבה. לפחות בשלב הזה. אני כבר ממש מחכה לחזור. לא מפתיע אותי שאני רואה עוד ועוד כמה אנשים ברשת שבמצבי – כל אחד מסיבותיו הוא והיא. פציעות של האביב והקיץ, נפילת מתח אחרי מרוצים בתחילת הקיץ הן הסיבות העיקריות, אבל כמוני – לכל אחד יש סיפור – והשאלה מה עושים איתו.
אז אם באמת אני מבריא היום, אני מתחיל מחר בתוכנית. לא להשתולל אבל להיות עקבי מאוד. להתעלם מהכל בחודש הראשון כי הולך להיות רע – הריצות תהינה קשות, הקצב איטי, הכאבים גדולים וסיכויי הפציעה החוזרת גם הם גדולים יותר. צריך מצד אחד לתת בראש ולהתעלם מכאבים ומצד שני להזהר לא להפצע. נתחיל לאט – 45-50 דקות ריצה, בתקווה 5-6 פעמים בשבוע, ונעלה ב10 דק כל שבוע. כשיהיה לי נוח לרוץ שעה וחצי (בערך עוד חודש) נעשה הערכה מחדש.
וגם מטרה יש, אם הכל מצליח – לרוץ סוף סוף את שביל השרון, 60 ק״מ, בסוף השנה הזו או בתחילת שנה הבאה, תלוי במצבי ותלוי בכמות הגשמים. אם אגיע לשם כל מיני אופציות חדשות תפתחנה.
אולי, אם אצליח, המטרה היא גם לדווח בבלוג על ההתקדמות, לצלם כמה וידיאו כל שבוע ולהוציא לפחות אחד בחשבון אינסטגרם מיועד, אולי 🙂
בהצלחה, נפגש בשבילים..